קוראים לי איציק אני חושב שהעולם יפה

אחד האיחולים שמעצבנים אותי הוא "בקרוב אצלך". יש אנשים טובים ממני, בעלי עין טובה ונפש רחבה, שאומרים שלא צריך להיות איכפת מכל האנשים שאומרים "בקרוב אצלך". שהרי אם כבר איכפת למישהו, איכפת לנשמות הטובות שבאות לאחל את האיחול: הן רוצות בטובתך ומקוות שגם אתה תזכה באושר, ובקרוב. אני תמיד ידעתי שאני קטנונית וילדותית ולא מצליחה לראות את התמונה הכללית, ולכן קשה לי לעמוד מול גברות משופמות ומזוקנות, שמאחלות לי "בקרוב אצלך" ומגדילות לעשות ומציעות לי לצאת עם אחד, מוישה זוכמיר, שאמנם פיסח וחיגר הוא, אך בעל לב טוב. אני מודה שגם מול גברות מטופחות ומפורכסות שלא מציעות לי הצעות מגונות כאלה לא קל לי לעמוד. ובכל אופן-

חשבתי על כל האיחולים האלה, שהם כדריכה על יבלת (לפחות לכדי זריית מלח על פצע אינם מצליחים להגיע). מדוע הם כדריכה על יבלת? למשל, משום שלפעמים, מדי פעם, אני מסתובבת בעולם הזה שבורת לב (אל דאגה, זה בכלל לא טרי, אני פשוט סוחבת באובססיביות דברים שהיו ואינם עוד), וכל אמירה כזו מזכירה לי את שהיה ואיננו. או למשל, משום שבנוסף לקטנוניות ולילדותיות שלי אני רגישה יתר על המידה ובמקום לשמוע את האיחול אני שומעת את הגערה ואת הציפייה. ובניסוח פחות מנוסח- נראה לכם שאתם חברים שלי? אתם יודעים עם מי אני נפגשת? עד כמה אני משתדלת? מה אני רוצה? מה אני עושה? אולי תרדו לי מהגב, נודניקים?

מן הון להון התאסצצו לי אסוציאציות והתחלתי לחשוב אודות המדרש על חנה ופנינה. התקציר הוא כזה: התנ"ך מספר (בספר שמואל) על אלקנה, שהיה נשוי לשתי נשים: חנה העקרה ופנינה האם לילדים. פנינה היתה מכעיסה את חנה על כך שאין לה ילדים, ובלשון הכתוב – "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ, כִּי סָגַר ה' בְּעַד רַחְמָהּ" (שמואל א', פרק א, פסוק ו'). המדרש מטפל בפסוק הזה באופן מופלא, לטעמי: "מה הוות אמרה לה: זבנת לברך רבה סודר ולתניינא חלוק?" (מדרש שמואל פ"א ח). ובתרגום חופשי: פנינה היתה באה אל חנה ושואלת אותה: קנית לבן הגדול שלך צעיף ולבן השני חלוק? ואם יורשה לי להוסיף, היא היתה ממשיכה ואומרת:: "אוי, שכחתי! אין לך ילדים… סליחה, לא התכוונתי, לא התכוונתי". המדרש מתאר את פנינה בתור דורכת-על-יבלות (שלא לומר זורת-מלח-על-פצעים) סדרתית.

עכשיו אתם בטח שואלים למה הבאתי את זה ואיך אני משווה אישה עקרה והתאכזרות איומה לאיחולי "בקרוב אצלך" תמימים (למרות שכבר אמרתי שקשה לי לראות את התמימות שבהם). ועוד, אתם תוהים בינכם לבינכם האם אני מנסה לומר שהרווקות ריקה כמו שהעקרות עקרה.  ובכן, צר לי לאכזב. אני לא חושבת שהרווקות ריקה כל כך. למעשה, אני מרגישה שהחיים שלי מלאי תוכן. ובאותה נשימה תנו לי לאחל לעצמי למצוא את אהוב ליבי במהרה, כי עוד אחד זה הרבה יותר נחמד. התשובה היא שהבאתי את המדרש לא כדי להשוות חס וחלילה, אלא כדי להזכיר לעצמי ולכל מי שירצה לשמוע, שחוסר טקט תמיד היה קיים. הוא שם, ואנשים מתערבים לאנשים אחרים בחיים כשלא היו צריכים להתערב, ועומדים שקטים מנגד דווקא במקרים בהם התערבותם רצויה, ופשוט אי אפשר לסמוך על אף אחד בעולם הזה.

ועכשיו, תסלחו לי. השמש זורחת, הציפורים מצייצות והעולם יפה, בסך הכל, גם אם דרכו לי על היבלת. אז אני הולכת לחיות (תוך ידיעה רצופה: העולם הזה טרגי. בלי להגזים).

__________________________________

הערת שוליים:
אגב, לאחרונה שמעתי הרבה "בקרוב אצלך". עמד לידי בן-דוד שלי והעיר, שהוא לא מבין למה כולם מאחלים לי להיכנס לביצה הזו. לידי וליד בן-דוד שלי עבר מכר, חבר של ההורים שלי. בן-דוד שלי סיפר גם לו את ההתחכמות הצינית הזו ובתגובה שאל המכר: אתה נשוי? בן-דוד שלי ענה שכן, ונראה קצת נבוך. המכר המשיך לשאול: ומה, זוגיות זה כל-כך רע? ענה בן הדוד: תראה, זה תלוי. המשיך המכר: מה שתלוי מתייבש.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s