תותים

דילמת הבדיחה הגסה מעסיקה אותי די הרבה. זו דילמה שנוסחה רק בשנת 2011, אך גובשה במשך כמה שנים לפני ניסוחה, והגורמים להתגבשותה היו באוויר מאז ומתמיד. הדילמה נוגעת לסיטואציה בה מספרים בדיחה גסה, ולרתיעה אותה חשים אנשים דתיים מבדיחות גסות. (אנשים אחרים חשים רתיעה מבדיחות גסות בשל סיבות אחרות ואולי הם יצרו גרסאות אחרות לדילמה.) אם לתמצת את הדילמה למשפט אחד: כשנמצאים בציבור ומישהו מספר בדיחה גסה, האם לצחוק או לא? התשובה לשאלה זו נשמעת פשוטה מאד, וכך אמנם אמר לי ר': ברור שצוחקים. מה, זה מצחיק. אבל דילמה לא עולה ומתגבשת מתוך דברים פשוטים, אלא מתוך הקושי, מתוך החיכוכים בחיים. והדילמה הזו עלתה כי מצד אחד הבדיחה מצחיקה, אבל מצד שני, את/ה דתי/ה, ולא ראוי שתצחק מדברים כאלה (כי דתיים, כידוע, יושבים והוגים במושכלות כל היום). ראוי או לא ראוי, המערכון של החמישיה הקאמרית "ציטוטי רס"ר"הוא קצת גס ואולי-לא-באמת-מצחיק-כי-זה החמישיה הקאמרית-ולא-מופע-סטנד-אפ-אז-אין ממש-פאנץ'-או זוטות-כגון-דא, אבל אני מוצאת את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב ומגחכת. לקראת סוף המערכון מופיע השיר "תותים" של יונה וולך, והוא עלה במחשבתי היום שוב, וראיתי אותו שוב, וגיחכתי.

התחלה

היום קניתי מה שחשבתי שהוא כמות גדולה של תותים: קילו וחצי. יש עכשיו בשוק תותים בשמונה שקלים לקילו. רציתי להכין ריבה. ראיתי את ההורים שלי מכינים ריבה הרבה פעמים: בגינה עומדים שני עצי שזיף שפעם הניבו ארבעים-חמישים קילוגרם פרי כל קיץ. אבא שלי לא הסכים לזרוק אפילו שזיף אחד; גם את אלה שנפלו על האדמה הוא הרים, ניקה וחתך בסכין את המקומות הפגועים. אחר כך הכניס אותם הביתה. אמא שלי, שהיתה נלהבת הרבה פחות ממנו, שקלה את הפירות, הכניסה אותם לסירים ענקיים (קילו פרי לפחות מקילו סוכר), עוד קילו פרי ועוד אחד, והיתה מבשלים אותם שעות, במהלכן הבית התמלא בריח מתוק של ריבה ואני הייתי הולכת לגרד קצת מהקצף שנוצר על דפנות הסירים. הריבה היתה נכנסת לכמה צנצנות של ארבעה-חמישה ליטרים ולעוד הרבה צנצנות ריקות שהיו פעם של נסקפה, ומחולקת לכל המכרים שלנו, בין אם רצו ובין אם לא. להם אין מה לעשות עם צנצנת ריבה? חבל. לנו אין מה לעשות עם ארבעים קילו ריבה. (כאן יש לציין שלא שמעתי על הרבה שנרתעו מלקבל ריבה). אצל דודה שלי הסיפור אחר לחלוטין: היא היתה קונה קילו-שניים של תות-שדה או משמש, ומכינה מהם ריבה במיקרו. "חצי קילו פרי, חצי קילו סוכר, חצי שעה במיקרו", היא היתה אומרת, ואמא שלי היתה מנידה בראש ואומרת שאצלנו אי אפשר, עם כמויות כאלה של פרי. נו, בינתיים העצים חלו ונזנחו, והם לא מניבים הרבה פירות ואין בעיה כזו, וגם אנחנו הפכנו להיות כמו דודה שלי וחדלנו מהיות בית חרושת לריבות.

חותכים את הראש של התותים, אפשר גם לחתוך אותם לחתיכות קטנות יותר

לגבי הריבה ודרך הכנתה, כבר הבלעתי אותה בפסקה הקודמת. אוסיף כאן, שהיחס בין הפרי לסוכר צריך להיות אחד לאחד כדי . שהפרי ישתמר, כך אומרים. כשעובדים עם כמויות קטנות אפשר לאחסן את הריבה במקרר, כלומר להוסיף פחות סוכר. זה יותר נחמד ככה, כשחמיצות הפרי הטבעי נשמרת. במיוחד בריבת תאנים. כשעובדים בכמויות גדולות קשה יותר להשקיע. כך למשל, עם השנים אמא שלי הפסיקה לגלען את השזיפים ובשלה אותם שלמים. בכמויות קטנות אפשר להשקיע עד מחר והריבה יוצאת עדינה יותר. אני למשל לא סובלת את חתיכות הפרי הגדולות בריבה. אפשר לחתוך את הפירות לגודל הרצוי. רק לזכור שאם החתיכות קטנות מדי יתקבל גרבר. שוקלים את הפירות ומוסיפים שלושה רבעים עד חצי ממשקלם סוכר. מכניסים למיקרו לחצי שעה, אבל לא ברצף. כל חמש-עשר דקות מוציאים את הכלי ומערבבים היטב. אחרי חצי שעה לוקחים מעט-מעט-מעט מהריבה, שמים על צלוחית ומניחים לה להתקרר. זה אומר שהולכים למקום אחר ושוכחים ממנה. חוזרים כשהריבה קרה ומעבירים בתוכה אצבע (כדי שיהיה אפשר ללקק אותה אחר-כך). אם הריבה נוזלית מחזירים לעוד עשר דקות במיקרו ומעבירים אותה שוב את הבדיקה, עד שהיא עוברת אותה. אם הריבה מוכנה תיווצר יבשה בתוך הים, כלומר כמות הריבה שבצלוחית תתחלק לשניים ואמנם תשאף להתאחד אך לא תצליח. אפשר לקרר גם את שאר הריבה שבמיקרו. כמובן שמעבירים לצנצנות נקיות ויבשות, ועכשיו אפשר להתפרע ולהכין תוויות מאויירות.

כך זה נראה כשמוציאים מדי פעם מהמיקרו לבחוש

מצונצן ומוכן.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “תותים

  1. רוני, שתי התמונות הראשונות מקסימות במיוחד.
    עכשיו אני מבינה למה אכלת היום כריך עם ריבה:)
    למרות שאני לא אוהבת כ"כ ריבה, בהחלט עשית לי חשק להכין.
    ובנוגע לבדיחות הגסות, את אומרת את זה בעקבות התקרית היום בצריף?

  2. ריבה זה לא דבר פוטוגני, תותים – כן.
    ריבה וקרקרים זה אחלה, ריבה ופיתה – פחות.
    (זו דעתי על הסנדביץ'…)
    נהה, הפוסט הזה הוא נבואה שהגשימה את עצמה: נכתב יום וחצי לפני התקרית בצריף (צריך לקרוא לעוד אירועים תקריות, זה הופך אותם למסתוריים יותר).

  3. פינגבק: על מה אני מדברת כשאני מדברת על שמירת נגיעה | חבלים

  4. פינגבק: על מה אני מדברת כשאני מדברת על שמירת נגיעה | חבלים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s