משהו לפסח: 3

תקציר הפרקים הקודמים: בפרק א' עמדתי על הדמיון בין פסח שבימי-קדם לפסח בימינו אנו. בפרק ב' הבאתי אנקדוטות ששמחו אותי מתוך משנת פסחים, בתקווה שישמחו את מאוכזבי וממורמרי החג.

תקציר הפרק הנוכחי: תיאור ליל הסדר מפרק עשירי של משנת פסחים. אשתדל לא לצטט ומאידך להיצמד ככל האפשר לתיאור התנאי כפי שאני מבינה אותו.

בימי-קדם כבימינו, ההמלצה היתה לא לאכול לפני ליל הסדר. בימי-קדם כבימינו ההמלצה היתה לא לאכול בעמידה. ליל הסדר התחיל בקידוש ובשאלה הרגילה: האם לברך על היין לפני שמברכים על היום, או על היום לפני שמברכים על היין. (בעיני רוחי: רחל מבית שמאי התחתנה עם שמעון מבית הלל. שתי המשפחות מתאגדות בירושלים לאכילת קרבן פסח. מתח קל סביב הקידוש: לפי מי ינהגו? בסוף אבא של רחל מקדש (הוא הכי זקן) ומברך על היין לפני שהוא מברך על היום. אבא של שמעון חושב בליבו, ששמוטים האלה לא מבינים שום דבר.)

המתאבנים מוגשים לשולחן: ירקות חריפים ומטבלים מימיים ומלוחים. בינתיים מגיעים יוסף ויהושע עם קרבן הפסח. הם מניחים אותו על השולחן. יין נמזג לכוסות. החבורה יושבת ומתחילה לדבר בענייני דיומא. הילדים כבר גדולים ונכדים עוד לא נולדו. אבא של רחל שואל, כהקדמה לדבריו: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה? שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור (כאן כולם מחייכים ומסתכלים על הצלחות של המתאבנים שעומדות מלאות למדי, בניגוד ללילות אחרים וחגיגיים בשנה, בהם הירקות נגמרים ולפעמים לא נשאר מקום למנה העיקרית)? שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי (ריח הקרבן עולה באפם)? שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים? משתררת דממה, ואבא של רחל מעלה על פניו הבעה שכולה אומרת: אז הנה, אני אגיד לכם מה נשתנה. אבל במקום להגיע מיד לתשובה, הוא מתחיל לספר כיצד ירדו יעקב ובניו למצרים. שמעון מצטרף לסיפורים ומתבל אותם במדרשים ששמע וגם שאר המסובים מוסיפים משלהם, אבל אבא של רחל לא נותן להם להתרחק יותר מדי משדרת הסיפור שלו, סיפור ירידתם של יעקב ובניו למצרים ושעבודם שם, מירור חייהם, שהטרים את העונשים שבאו על המצריים ואת יציאתם משם באותות ובמופתים, אבל גם בחיפזון, כשמצות צרורות להם על שכמם. עם צרורותיהם הם מסתובבים במדבר, מקבלים את התורה וממשיכים להסתובב, עד הגעתם לארץ כנען (ארץ ישראל, מתקנים אותו מסביב לשולחן). כולם מרימים את הכוסות שלהם בשמחה ומהללים את אלהים על יציאת מצרים, על התורה ועל הארץ. הם אוכלים מקרבן הפסח, מלפתים בו את הפת יחד עם הירקות המרירים שהוגשו לשולחן. חלקם שותים עוד מהיין. לאחר מכן הם מברכים את אלהים על האוכל הטוב שהוגש לשולחן ושותים עוד כוס מהיין ההוא בסיום הברכה. הם נשארים מסובים מסביב לשולחן וממשיכים את פסוקי ההלל שנקטעו בסעודה. כוס יין אחרונה נמזגת לסיום הברכה וההלל. הם הולכים לישון כשבפיהם טעמו של הקרבן.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “משהו לפסח: 3

  1. אני חושב שיש פספוס קל בזה שאת משאירה בתיאור את סדרו הפנימי של הסדר כפי שהוא בימינו ואל כפי שהיה בזמן הבית – אכילת הקרבן, והסעודה בכלל, הייתה קודמת למגיד בזמן שהקרבנות נהגו….

  2. מהמשנה אפשר להבין כפי שאני כתבתי והחלטתי ללכת עם ההבנה הזו. אם היא מנוגדת לגמרא אשמח לראות ולתקן. מקריאה פשוטה של פרק י' אפשר להבין כפי שתיארתי פה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s