תאורטיקנים

 הסכנה בלא לאהוב הרבה זמן, היא ההתקרבות המהירה לתאוריה של האהבה. יש לאדם הרבה זמן לחשוב, והוא משיג כל מיני תובנות והוגה במושכלות ובסופו של דבר מבין שאפסה התקווה ואדם כציץ השדה יחלוף, ומתנער והולך לשתות קצת אייס קפה כי אי אפשר ככה בחום הזה. הרבה אנשים מתפקדים כתאורטיקנים של האהבה בשלב זה או אחר בחייהם, ולא שווה להקשיב לאף אחד מהם, חוץ ממני כמובן, כי אני יודעת תמיד על מה אני מדברת. אז כמה מילים על אהבה.

1. אהבה היא מילה שדומה קצת, להבדיל, לשם המפורש. יש בה שני ה"א, ועוד שתי אותיות שונות. והיא נכתבת ואינה נקראת, והמקומות בהם היא נכתבת אינם גלויים לעיני כל.  למה לשם המפורש? אדגים. מתי בפעם האחרונה אמרתם למישהו שאתם אוהבים אותו? אוהבים, ממש, במילים אלה, בשימוש בשורש אה"ב. לא "אני מת עליך", לא "איזה מותק". אני. אוהב. אותך. אני. אוהבת. אותך. ככה. מתי? זה לא קורה הרבה (הערה: אם זה כן קורה הרבה, אני לא מוכנה לקבל את העובדה הזו, כי היא סותרת את התיאוריה שלי. נא להדחיק). למה? לא יודעת. משהו בנשיפה של המילה הזו, בה"אים המרובים, הופך אותה לפחות שמישה ממילים אחרות. והאל"פים גם מקשים. לא סתם אירלה ותירלה מ"יונה ונער" קוראים אחד לשניה אאובי ואאובתי, זה מקל על כל העסק. המילה לא פשוטה לשימוש. אבל יש גם מוזרויות שמצטרפות לעניין הזה, למשל, הנכונות של בני אדם להצהיר שהם אוהבים, פשוט אוהבים, חביתת ירק, והם אוהבים לגמרי לראות האוס, והם ממש אוהבים יוגה. אני ממשיכה עם האסוציאציה שלי לשם המפורש למרות שיש כאן מתיחה מוגזמת של הבדיחה על שני הה"אים והנכתב ואינו נקרא, ואומרת, שאנשים לא מתביישים להגיד אלהים אדירים, או אלהים ישמור, ויש גם נועזים יותר שלא מתביישים להגיד שהם נשבעים בא-ד-נ-י. אבל קשה להם, לכל אלה שכמעט נושאים את שם ה' לשווא, לשאת אותו שלא לשווא. לקרוא לו, להיות איתו, כמו עם ידיד נפש, כמו עם אבא רחמן, כמו עם אדון, כמו עם אהוב. משהו באי השימוש במילה אהבה משחק על המתח הזה שנוצר בגלל הצורך באינטימיות והקושי בשמירה עליה לאורך זמן. ושוב, להבדיל, או שלא, כמו עם אלהים, והעמידה מולו, שאולי לא קיימת, אבל העמידה בנוכחותו קיימת. אפשר לקרוא לו ומקווים שלא ישמע, כי מה נעשה אם ישמע ונצטרך לעמוד מולו. מה אעשה אם אגיד אני אוהבת אותך ואשמע אני אוהב אותך. אסיט מבט, כנראה, ולא אדע את נפשי מרב מבוכה.

2.  זמן מה אני חושבת על פרידות. מה בין פרידה לעזיבה? האדם העוזב מפריד את עצמו מאנשים, ממקומות, ממצבים. עת להפריד ועת לחבר, לא כתב קהלת מעולם, בקטע שמדגים היטב את משמעות הפרידה. פרידה משמעה יש אל"ף ויש בי"ת  ולכל אחד יש את מקומו, והם לא יכולים להיות יחד. עת ללדת ועת למות, את לטעת ועת לעקור נטוע. לא בו זמנית. מצבים בדידים. כך גם פרידת בני אדם. יש פרידה מאדם שעולה על אוטובוס למקום אחר. ויש פרידה עד אור הבוקר, עד חזרת הנשמה בחמלה רבה ומתוך אמונה. ויש פרידה שקודם לה תהליך של הסתכלות המצב ובחינתו, חשבון וסיכום מה יש ומה אין. לפעמים האין עולה על היש ומגיעה פרידה, לפעמים היש עולה על האין ומגיעה הפרידה. ואז הולכים לכיוונים שונים. האיך של פרידה יכול להיות כמו בריחה. הופ אוף דה באס, גאס, מייק א ניו פלן, סטן. הייתי פה ועכשיו אני לא, ונשאר רק חלל. הפרידה יכולה להגיע אחרי הסבר, היא יכולה להגיע אחרי תהליך ארוך של בחינת המצב והיא יכולה להגיע אחרי איזו אינטואיציה שמגדגדת בבטן ומבקשת לעצור את מה שקורה ולהיקרע ממנו. לכל פרידה יש גם תגובה. כך קבע ניוטון לפני שנים רבות:  גוף המפעיל כוח כלשהו על גוף אחד, הגוף השני מפעיל על הגוף הראשון כוח השווה בעצמתו אך מנוגד בכיוונו. לפעמים החוק פועל כפשוטו וכעצמת הרצון להפריד כך עצמת הרצון להחזיק מחובר. לפעמים זה קצת מסתבך. ואני שואלת, מה הדרך הנכונה, אם יש כזו, במקרה שזו לא מסקנה משותפת. האם צריך להישאר אציליים, להניד בראש בעצב, להנהן ולהתרחק? אולי צריך להמית נפש עם פלישתים, להיאבק מאבק מכוער גם אם אין ברירה אחרת, לפצוע ולא לתת לדברים לעבור? אולי צריך להחזיק את האהוב על כף היד ולנשוף עליו אבק פיות שיסייע לו לעוף, ואולי צריך, כשהוא על כף היד, לבכות עליו עד שיטבע בדמעות?

3. יש את האיך של אחרי הפרידה, את כאבי הפנטום שנשארים אחרי כריתת הגוף שישב ממש פה ליד ותפס נפח בחלל, את הצל שלו שחסר בהליכות ארוכות במעגלים ברחובות העיר, שפתאום התגמדו כי נהלכו בשניים, את התהייה למה ללכת במעגלים, אם הנפש ממילא לכודה בתוך המעגלים האינסופיים של עצמה, כלואה בתוך פעמון זכוכית עכור שלא מאפשר לראות את יפי העולם. יש את ניפוץ הפעמון הזה, השריטות שגורמים להן השברים. הבכי על השריטה שמתערבב בצחוק אמיתי של בני חורין, דיירים בעולם הזה שרואים את אורו. והערבוב הזה, כשהכל מתחיל להגיע ביחד, הצחוק והבכי, הוא מעשה החיבור הראשון וצריך עוד כמוהו כדי לשכך את כאב הנסירה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s