פעם דיברתי עם חברה שלי, והיא סיפרה לי, איך מדי פעם היא הולכת לראות מישהו שהיא אוהבת ולא אוהב אותה בחזרה. החברה הזו היתה מוצאת תירוצים לדבר איתו בכל מיני הזדמנויות. לא היו לו יכולות טלפתיות יוצאות דופן וכך הוא אף פעם לא הבין, שלמרות שהיא אומרת "אה, רק רציתי לשאול אותך על משהו", היא התכוונה לומר "אולי תצא איתי כבר? אני מחכה לך המון זמן, ואתה בכלל לא יודע. בעצם, אל תצא איתי. תהיה חבר שלי. אל תבחן אותי, פשוט תחיה איתי, מולי, לידי. אולי תאהב אותי?"

יום אחד היא ספרה לי על אחת הפעמים האלה, איך נפגשה בו כאילו במקרה ומצאה תירוץ לדבר איתו. בסוף השיחה הוא אמר:"זהו? זה כל מה שרצית?" והיא אמרה שכן, וחזרה על גרסת הכיסוי שלה לאיך פגשה אותו, כאילו במקרה. הוא חייך והם נפרדו לשלום. שאלתי אותה למה היא לא בקשה ממנו שיהיה חבר שלה, והיא ענתה, שפחדה לשמוע לא.

ברבות הימים, גם אלה הופיעו לכבוד ט"ו באב:

הסיפור של אמור ופסיכה

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “

  1. פינגבק: סיפור לט"ו באב: נפש ואהבה | חבלים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s