מחשבות לקראת חנוכה

התחלתי לעבוד במדרשה, ומיד עלו במוחי רעיונות לכתיבה על התמימות (הבנות בנות עשרים), על נורמליות בחיים דתיים ועל עוד נושאים חשובים כאלה. במקום זה החלטתי להתחיל בכמה מילים על הדפים שאנחנו לומדות עכשיו – הרב ש' עבר ללמד סוגיות שקשורות לחנוכה – ואולי יהיה עוד.

כפי שהרב ש' הדגיש בשיעור היום, לחנוכה אין מסכת. לפסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור, סוכות ופורים יש. גם לתעניות יש. גם לשבת יש וגם ליומיום יש, ואפילו יותר ממסכת אחת. לחנוכה לא הקדישו אפילו מסכת אחת, והסוגיות שעוסקות בחג מפוזרות בין גליו של ים התלמוד. קובץ חשוב של סוגיות כאלה נמצא בפרק שני במסכת שבת. פרק שני של מסכת שבת הוא אחד הפרקים האהובים עלי במשנה, ואולי הוא ימשיך להישאר כזה גם אחרי שיום אחד אגשים את החלום שלי ואלמד את כל ששת הסדרים. אני אוהבת פרקים שמוזכרים בהם שמות של צמחים וחיות ויש בהם הזמנה לשאול איך נראו החיים פעם. מכאן מובן למה זה פרק שאני אוהבת: הפרק הוא רשימה של צמחים וחומרים אחרים ששמשו כשמנים ופתילות להדלקת נרות, רשימה שבתוכה מופיעה התשובה לשאלה האם מותר להדליק נר שבת מחומר כזה או לא. אביבית שוויקה מבר אילן כתבה על זה עבודה ועד היום סיכום ההרצאה שהיא העבירה – גם ההרצאה היתה לכבוד חנוכה – שמור עימי. אני זוכרת שבמהלך ההרצאה ניסיתי להסתכל על עצמי מבחוץ וחשבתי: ככה נראית בחורה דרוכה לשמוע.

זו המשנה הראשונה של הפרק השני של מסכת שבת:

במה מדליקין, ובמה אין מדליקין:  אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים.  לא בזפת, ולא בשעווה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שריפה, ולא באליה, ולא בחלב.  נחום המדי אומר, מדליקין בחלב מבושל; וחכמים אומרים, אחד מבושל ואחד שאינו מבושל, אין מדליקין בו.

המשנה מתחילה ברשימת החומרים שאין להכין מהם פתילה (וכאן הדוקטורנטית ספרה על סבתה שהיתה פותלת פתילות ואני לא ידעתי ממה אני מוקסמת יותר: מהמילה פותלת, שעד אז לא ידעתי שיש אפשרות להשתמש בה וגם היום אני לא בטוחה בכך, או מעצם הרעיון: אישה זקנה שעסוקה בהכנת פתילות). מ"זפת" המשנה עוברת לפרט את החומרים שאין להשתמש בהם בחומר בעירה. הסיבה שבגללה נפסלים כל החומרים האלה היא, שהלהבה שהם מאכילים מסוכסכת, מרצדת ובעלת סיכוי גבוה לכבות.

כשתורה הגיע, הגמרא נגשה לברר מה הם בדיוק כל החומרים האלה. האמוראים הלכו ושאלו ימאים, נוסעים נודדים וסתם אנשים בעלי ידע על העולם הגדול מהם כל החומרים האלה. הם גם קבלו תשובות. ואז, אחרי שסקרנותם של האמוראים סופקה הם עברו לשאול מה אפשר לעשות עם הפתילות וחומרי הבערה האלה. ובכן, הם ענו, אפשר להשתמש בהם להסקה. ואז הם עברו לתהות מה קורה עם נר חנוכה. האם אפשר להשתמש בחומרים האלה להדליק נר חנוכה?

אמר רב הונא: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, אין מדליקין בהן בחנוכה, בין בשבת בין בחול.
אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא? קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה.
ורב חסדא אמר: מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת.
קסבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה.
אמר רבי זירא: אמר רב מתנה (ואמרי לה: אמר רבי זירא: אמר רב:): פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת.
א"ר ירמיה: מאי טעמא דרב? קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה.
אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה, ולא קיבלה. כי אתא רבין, אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן, וקיבלה. אמר: אי זכאי, גמירתיה לשמעתיה מעיקרא. והא גמרה! נפקא מינה לגירסא דינקותא. 

(הפוליפוניה המבורכת של הגמרא: מגיע אדם ושואל האם מותר או אסור, ומקבל שלוש תשובות.)

מה עושה הגמרא? מביאה שלוש אמירות של שלושה אמוראים, ושלוש סברות, כלומר מה עמד בבסיס תפיסתם את הנר וגרם להם לומר דווקא כך ולא אחרת. 

אמירה ראשונה, של רב הונא: אסור להשתמש בפתילות ובשמנים הנ"ל להדלקת נר חנוכה, לא בימי החול וגם לא בשבת חנוכה. אמירה שניה, של רב חסדא: מותר להשתמש בפתילות ובשמנים הנ"ל להדלקת נר חנוכה בימות החול, אבל לא בשבת חנוכה. אמירה שלישית, של רב: מותר להשתמש בפתילות ובשמנים הנ"ל להדלקת נר חנוכה, בימי חול וגם בשבת חנוכה.

הסברות: שיטתו של אמורא בשאלות האם יש לחזור ולהדליק נר חנוכה שכבה והאם מותר להשתמש בנר חנוכה מביאה אותו לפסוק שמותר או אסור להשתמש בחומר כלשהו להדלקת הנר. אם אמורא סובר שנר חנוכה צריך לדלוק במשך חצי שעה, ולכן יש להדליק מחדש נר שכבה (ובלשון הגמרא: כבתה – זקוק לה), הוא ישתדל להרחיק את הציבור ממצב בו יצטרכו לחזור ולהדליק נר, כלומר מפתילות ומשמנים גרועים. למה? כי אם אני מדליקה נר משמן קיק עם פתילה מפתילת המדבר, והנר נכבה אחרי חמש דקות של ריצודים פראיים, אבל מה לעשות ואני כבר יושבת עם כוס תה מול הנר ואני אומרת "רגע, אני רק אסיים את התה ואני אדליק מחדש", ואחר כך אני נזכרת שאני בעצם רעבה והולכת לאכול, ואחר כך שאני צריכה לעשות משהו קטן בחדר, ואז אני מתעייפת והולכת לישון, הסיכויים שאכן אדליק מחדש את הנר קטנים מאד. אמורא שחושב שנר צריך לדלוק פרק זמן מסויים, ושאם הנר כבה יש להדליקו מחדש, יבקש להרחיק אותי ממצב שבו לא אדליק את הנר מחדש, ובכלל, ממצב בו הנר יכבה, ולכן גם יגיד לי להדליק משמן טוב ומפתילה טובה. כך רב הונא אוסר להשתמש בחומרים גרועים, כי "כבתה זקוק לה", אבל רב חסדא מתיר, וגם רב.

החצי השני של הסברא קשור לשאלה האם אסור או מותר להשתמש בנרות חנוכה. וכאן הבנות במדרשה לא הבינו, כי רגע, אנחנו לא שרים "אלא לראותם בלבד"? (אני זוכרת איך זה קרה לי בדפי גמרא אחרים. הוי, הנעורים.) מאיפה הגיע האישור להשתמש בנר חנוכה? קודם אענה: פעם היו כמה דעות (זוכרים את הפוליפוניה?) והיום נשארנו עם אחת. אבל תזכרו, פעם היה רב הונא והיה רב חסדא, שחשבו שמותר להשתמש באור הנרות. ועכשיו אעיר על הקסם בלימוד הזה, לימוד שדורש ממך לדעת גמרא עוד לפני שהתחלת ללמוד, אבל גם לשכוח דברים שאתה יודע בזכות הגמרא. ומה לגבי השימוש. כל מה שאמרנו קודם לגבי הדלקת הנר מחדש לא תקף בשבת, מכיוון שאין להדליק אש בשבת. גם אם "כבתה זקוק לה", לא נצפה מאף אחד שידליק נר בשבת. אבל, אם "מותר להשתמש לאורה", אם מותר לאדם לשבת מול נרות חנוכה שלו בערב שבת עם איזה ספר טוב ולקרוא, והוא הדליק את אותו הנר מקודם, נר משמן קיק עם פתילה מפתילת המדבר, והנר מתחיל לרצד והלהבה מסתכסכת והאדם שולח יד מתוך הרגל, מתקן את הנר ובלי לשים לב מחלל שבת, אנחנו נאסור עליו להשתמש בשמנים גרועים ובפתילות שלא מושכות את השמן. שיהיה לו אור טוב, אור חזק, שישתמש בנר חנוכה בלי להתעסק עם הנר ובלי לחלל שבת. אם מותר להשתמש לאורה, השימוש בשמנים שנזכרים בתחילת הפרק אסור, שמא יוביל לחילול שבת.

ורב אומר: לא צריך להדליק מחדש נר חנוכה שכבה ואסור להשתמש באורו של נר חנוכה. תדליקו במה שאתם רוצים, העיקר שתדליקו.

בהמשך הגמרא מתארת כיצד ההלכה של רב הגיעה אל אביי בשם רבי ירמיה. אביי לא קיבל את ההלכה (אולי הוא ישב וקרא "כה עשו חכמינו" בשבת חנוכה לאור נרות חנוכה?).  מאוחר יותר, כנראה שנים רבות אחר כך, הגיע רבין אל אביי ומסר לו את אותה ההלכה בשם רבי יוחנן. אביי קיבל את ההלכה ואמר: לו הייתי זוכה, הייתי מקבל את ההלכה הזו מלכתחילה. הגמרא שואלת: מה אתה רוצה, אביי? למדת את ההלכה הזו בסופו של דבר. ועונה: זה כדי ללמד אותנו חשיבותה של גירסא דינקותא.

הדוברים בפוליפוניה המבורכת הם רב הונא, רב חסדא ורב. שחקנים חשובים אחרים שמופיעים כאן הם רבא (ב-ב' רפויה), רבי ירמיה, רבין ואביי, ובמידה מסויימת גם רבי יוחנן. כל אלה אמוראים, אך הם פעלו בדורות שונים ובתקופות שונות.

רב ורבי יוחנן שייכים לדור הראשון של האמוראים. רב היה מאמוראי בבל ואילו רבי יוחנן מאמוראי ארץ ישראל. רב הונא היה מתלמידי רב, כלומר הוא שייך לדור השני של אמוראי בבל. רב חסדא היה תלמידו של רב הונא, או בן הדור השלישי. כל שאר הדוברים הם אמוראים מן הדור הרביעי: אביי ורבא, רבי ירמיה ורבין. הגמרא לא מוסרת לנו כאן את הדברים בסדר כרונולוגי. היא לא אומרת: רב ורבי יוחנן אמרו שאין צורך לחזור ולהדליק נר חנוכה ושאסור להשתמש בנרות, בדורות מאוחרים יותר היו דעות שונות אבל נראה שהדעה שהתקבלה היא דעתם של אמוראי הדור הראשון. להפך, היא מתחילה בדעה ההפוכה לדעתו של רב, ממשיכה במעין פשרת ביניים ואז מגיעה לדעתו של רב. מלבד שיעור חשוב על ההקשבה לדעות שונות גם אם אתה ראש ישיבה חשוב מאד ושמך רבי אבא אריכא (זה היה שמו של רב), עריכת הסוגיה בצורה הזו מסייעת להתמקד בהמשך, וההמשך הוא תהיית הגמרא על התנהלותו של אביי: "והא גמרה!" (או בעברית: והרי למדתה, או במילים אחרות: יאללה, אביי, מה אתה עכשיו מתחיל להגיד שהיה עדיף לקבל את השמועה הזו כשהביאו אותה אליך לפני שנים, העיקר שלמדת אותה עכשיו, תפסיק עם ההשתפכויות האלה!), שהיא בעצם תהיית הגמרא על עריכת הגמרא. זה מקרה מובהק של חוסר מודעות עצמית. כותבים ובוכים. הייתם לא יכולים להכניס את הסיפור הזה על אביי, הייתם יכולים להיות  שיטתיים, לגלות לנו מראש מה ההלכות, ואז לא הייתם שואלים את השאלה הזו. לא עשיתם כך. אה. אתם מתנהגים בחוסר מודעות כדי לכוון אותנו לפאנץ', נכון? והפאנץ' של כל זה הוא, גירסא דינקותא.

הגמרא מציגה כמה אפשרויות להתייחסות לנר חנוכה ובעקבותיהן כמה דרכים להתנהג עם הנרות. כיצד בחרו אנשים לנהוג? אולי חלק הקפידו לבחור בשמן מובחר ובפתילה מובחרת בזמן שהשכנים שלהם הסריחו את הרחוב בנרות נפט. אולי זה מה שאביי עשה: נאמן לדרך שלו בקיום ההלכה, הוא היה מדליק נרות נפט ומסריח את הרחוב, כדי להודיע לכולם שהוא לא הולך לפי שיטתו של רב. ואז הוא משנה את מנהגו ומצטער על כל הנפט, כי הוא היה מעדיף לעשות ככה מגיל צעיר. כי כשאתה יודע מה טוב, אתה יודע מה טוב ואתה עושה את זה. ואז אתה מצטער על כל הזמן הזה שעבר עליך ופשוט לא ידעת. והמתיקות של הטוב נמהלת במרירות הצער על הזמן שעבר בלעדיו.

אם תרצו, הסוגיה הזו על חנוכה מסבירה את סוד קסמו של שוקולד 70%.

(והיכולת של הגמרא לחתור תחת מה שהיא עצמה אומרת- תמה של פוליפוניה מבורכת לאורך כל הסוגיה, בדמות סדר הבאת הדברים. אמרנו גירסא דינקותא? אוקיי. אז נתחיל עם תלמיד של רב, שאומר ההפך ממה שרב אמר, כלומר ההפך מהגירסא דינקותא שלו, והוא לא מצטער על זה לשניה, ואחר כך נמשיך לאיזו דעת ביניים ורק בסוף לרב, שלא תחשבו לרגע שהגירסא דינקותא הזו מקבלת עדיפות בעינינו.)

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מחשבות לקראת חנוכה

  1. אולי היה ראוי להעיר עוד דברים,
    אבל לעת עתה אעיר רק שגם לאור נר המורכב מפתילה משובחה ומשמן זית זך – אין לקרוא, לא כה עשו חכמינו ולא שאר ספרים. שזאת משנה מפורשת בפרק הראשון של המסכת, שאמנם אין בו רשימות של צמחים, אבל יש לו אחלה יציאות.

    • כן, לא ציינתי את זה משום שכאילו מתעלמים מההלכה הזו, הרי חוזרים ודנים באפשרות לקרוא בשבת לאור נר (לא שבת, בסדר).
      תודה.

      וסליחה שאני מסבירה את הבדיחה (המוצלחת מאד, לטעמי). אני רואה את זה בתור שרות לציבור.

      המשנה הראשונה במסכת שבת: יציאות השבת–שתיים שהן ארבע בפנים, ושתיים שהן ארבע בחוץ. כיצד: העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים–פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא–העני חייב, ובעל הבית פטור; פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני, או שנטל מתוכה והכניס–בעל הבית חייב, והעני פטור. פשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה, או שנתן לתוכה והוציא–שניהם פטורין; פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה, או שנתן לתוכה והכניס–שניהם פטורין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s