פשטידה לשבת

ביום שלישי הייתי בבית הקפה בבית זית, ואכלתי שם פסטה טרייה וטעימה מאד, ברוטב עגבניות ושמנת, במחיר מופקע. בית הקפה בבית זית שוכן במשתלה עשויה היטב, עם בריכות מים קטנות וריהוט גינה עם סגנון משלו, ומלצריות שזופות ומקועקעות קלות, שעונדות שרשרות זהב (או "זהב") ארוכות, עם תליונים בצורת עלה או לב.
בפעם האחרונה שהייתי שם היה לילה, והיה קר מהרגיל לעונה – לבשתי את המעיל או את הז'קט? אני זוכרת את הבגדים והנעליים – ולא נהניתי. הייתי עצובה מאד, ובסוף העצב הלכתי לרחביה, אבל לא אכלתי שם חביתה ועגבניה וזיתים וטחינה, רק ישבתי על השטיח הירוק ושיחקתי במשחק השקט, כי הסנטר שלי רעד מאד, ולא רציתי להתחיל לבכות. בסוף בכיתי, והכל הסתדר, אבל גם כלום לא הסתדר.
כשנסעתי לבית זית השבוע, התכוונתי בכלל לנסוע לקפה איתמר, שגם הוא במשתלה, אבל יותר פראי. הייתי שם בשבוע שעבר, לכבוד יום ההולדת שלי, וקיבלתי שלוש מתנות. אבל פספסתי את הפנייה לבגין, אז נסעתי לבית זית במקום.
בקושי מצאתי את בית הקפה, כי לא זכרתי איפה הוא מהפעם הקודמת. אבל אז ישבתי מתחת לטפטפות, שהתיזו מים וציננו את הסועדים, וקראתי את הספר שקיבלתי בקפה איתמר, ואכלתי פסטה ושתיתי מים, ומסביבי התחלפו הסועדים, כי היו לי שעתיים להיות שם, ולהם היו פחות. את הזוג בגיל העמידה (היא עם כיסוי ראש טורקיזי והוא עם שפם מאפיר) החליף זוג בתחילת שנות השלושים לחייהם. הם עשו רושם של שני מתכנתים שיצאו לחופשה בירושלים במקום בגליל. אולי הם לקחו יום אחד בלבד, רק לטעום ולחזור לעבודה. האישה הסתכלה במכשיר הטלפון שלה, שהודיע על הודעות לעיתים תכופות, ומדי פעם חייכה וצמררה אותי, כי החניכיים שלה היו מוזרים מאד. היה משהו עייף בחיוך שלה, ואחרי שהיא אמרה לבן הזוג שלה שהיא כל כך שמנה, וחייכה שוב, הסתכלתי עליה וראיתי שהיא בהריון. האוכל שלהם הגיע, והאישה אמרה שהיא חייבת לצלם אותו, וצלמה אותו. חשבתי על כל תמונות האוכל שאנשים מעלים לפייסבוק, וכמה זה מגוחך, ואז נזכרתי שגם אני עושה את זה לפעמים כי אוכל יכול להיות כל כך יפה.
הנה, למשל, הפשטידה הזו:

פשטידת גבינה קלועה

היא יפה למדי, ובדרך כלל גם טעימה מאד. שנים שלא אכלתי אותה. בפעם האחרונה הכנתי אותה בערב שבועות אומלל כלשהו. עמדתי במטבח עם אחד הבחורים היפים ביותר שיצא לי להכיר, זה שהיופי שלו מתחרה רק עם חוסר היכולת שלו לתקשר, ואולי זה רק איתי. הוא שאל מה אני מכינה והסברתי לו על הבצק ושיבחתי את הפשטידה הזו, שהיא בכלל קיש, אם מתעקשים.
בערב הייתי בארוחה שיצא ממנה משהו ממש טוב, שנהרס והפך להיות ממש רע, אבל הפשטידה שלי לא היתה טעימה בכלל. לא אני אפיתי אותה, לא היה לי תנור. השארתי אותה אצל המורה שלי. דפקתי בדלת של השכנים שגרו ממול לבחור היפה וגיליתי שהמורה שלי לאנגלית גרה שם, והיא אפתה בשבילי את הפשטידה. יצא לא טעים, וגם כל נגררות האירועים מערב שבועות ההוא הסתבכו מאד, והותרו, ואז שוב הסתבכו ועכשיו הן נראות כמו חוט שנפרם, מסולסל ועייף.
אבל הפעם הכנתי את הפשטידה והיא נראית בסדר, ואולי אפשר לתקן דברים.

(אני מוסיפה גם את המתכון, שתיהנו גם אתם)

בצק שק"ם: שמנת, גמח תופח באריזה קטנה (2.5 כוסות), מרגרינה (זה ממילא חלבי. לכו על חמאה. 200 גרם). את הבצק הזה לשים כמה שפחות. מרדדים אותו ליריעה ארוכה ומרפדים את התבנית של הפשטידה. מהשאריות חותכים רצועות.
מילוי: קילו גבינה. או שמודדים את זה בליטרים? בפשטידה שלי יש 750 גרם גבינה לבנה ועוד 250 גרם קוטג'. 3 ביצים. חצי כוס קמח. תיבול: מלח, לא חובה: פלפל שחור, לא חובה: שום. הוספתי גם עגבניות מיובשות, ואפשר גם זיתים, וכמעט כלמה שרוצים.
שופכים את המילוי מעל לתבנית המרופדת בבצק. מסדרים את רצועות הבצק בשתי וערב. בכל משבצת שנוצרה מניחים חצי עגבניית שרי. לי לא היו, אז ריפדתי הכל בעגבניות ואז הנחתי את רצועות הבצק. גם השקעתי מאד וממש קלעתי אותן לרשת.
אופים בתנור, 180 מעלות, עד שזה זהוב ויפה, וזהו.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “פשטידה לשבת

  1. פינגבק: פשטידה לשבת: המתכון | חבלים

  2. פינגבק: שתיים דובים: על החדש של מאיר שלו | חבלים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s