מדריך הכיפות החלקי

קודי הלבוש של עצמי (ושל עוד כמה חבר'ה דתיים) מצחיקים אותי מדי פעם. פעם לקחתי קורס שכלל עבודת שטח. בימים כתיקונם הייתי לובשת דגמ"ח וזהו, אבל רציתי שידעו שאני דתיה, אז לבשתי חצאית מעל למכנסיים. כדי שזה יהיה יפה, עשיתי כצו האופנה הגוש-עציוני ולבשתי מכנסיים רחבים, לבנים, שבכלל לא נראו כמו מכנסיים. אני זוכרת שהמתרגלת שאלה אותי מה זה הדבר הזה שאני לובשת, ועניתי לה, וחשבתי, שכל המאמצים שלי לשווא. אולי לא לשווא: אכלתי רק אוכל כשר והתפללתי וידעתי לענות על כל השאלות שהיו קשורות לתנ"ך, אבל הבגדים שלי לא הסגירו את האמונה הדתית שלי.

נשים דתיות לובשות כל כך הרבה דברים, והמעצבות הדתיות עונות על הצורך הזה בלבישת בגדים מרובים ומעצבות להן שמלות שלא יהיו צנועות אלא אם ילבשו יחד עם גופייה, שרוולון ותחתית. הכל, אגב, מלייקרה, כדי שהנשים הדתיות לא ינשמו בקיץ. את כל זה עושות הנשים כדי להידמות לכהן גדול, המכונה גם מרובה בגדים. זה ההסבר ההגיוני ביותר שמצאתי לשאיפה להוסיף וללבוש עוד ועוד שכבות, גם כשלא באמת צריך והכל צנוע.

אבל מספיק לדבר על נשים דתיות. מה קורה עם גברים דתיים?

גם זו אפיזודה מימי התואר הראשון העליזים. ישבתי עם חברים שלי על הדשא ואמרתי להם, שבנים דתיים לא לובשים ג'ינס ולא חולצות אדומות. שני הבנים שישבו איתי שם לבשו ג'ינס וחולצה אדומה. זה לא גרם לי להפסיק לטעון את הטענה הזו. אחדים מחברי הטובים ביותר הם גברים דתיים, והם ממעטים בלבישת ג'ינס ומעדיפים כחול כהה וירוק כהה על פני כל צבע אחר. אמור לי מה צבע החולצה שלך ואמקם אותך על הדוסומטר.

דרך בטוחה יותר למקם בנים על הדוסומטר היא להסתכל על הכיפה שלהם. בחרתי כמה מסלולים שבנים דתיים עוברים, כתבתי עליהם כמה מילים סטריאוטיפיות והנה התוצאה לפניכם.

תרבחו ותסעדו.

נתחיל באנשים שחובשים כיפות ממש קטנות.

הראשון הוא (שם גנרי) רואה החשבון הקטמוני. הוא למד ראיית חשבון, או מנהל עסקים. הוא לא גר בנחלאות. הוא מקריח קלות, ולכן הוא מגלח את שיער הראש והפנים שלו. הוא בטוח בגבריות שלו, או סתם חושב שללבוש חולצה ורודה זה מגניב. הכיפה מתאימה לחולצה, כי ככה עושים שם, בקטמון.

 תמונה

מי עוד חובש כיפה ממש קטנה? המכיניסט. במכינה עושים מה שרוצים. הרבנים – כל רב הוא גבר-גבר (עדיין אומרים ככה? באיזה סלנג הצעירים משתמשים היום?), והם לא אומרים לך מה לעשות. כלומר הם כן, אבל הם מחייכים תוך כדי, כי הם הר-המורניקים (ע"ע) כולם. ככה אפשר ללבוש חולצות גזורות ולחבוש כיפות ממש-ממש קטנות.

תמונה

מכיניסטים, אחרי שהם משתחררים מהצבא הממש קרבי שלהם (או הלא קרבי, אבל המשמעותי לעם ישראל), מה הם עושים? מתחתנים, ואז הם מסתפרים ומגדילים את הכיפה שלהם בשקל תשעים, או שהם טסים להודו ונשארים רווקים המון המון שנים. אם הם לא הפכו לדתל"שים מרב הנחמדות של הרבנים שלהם, הם הופכים להיות בלונדיניים מתישהו במהלך ההודו, השיער שלהם מקבל בלונד וראסטות (אל תשאלו אותי איך דור שלם של אנשים מאבד פיגמנטים לטובת המדע), והם מתחילים לקשור סרטים בשערם כאחרונת בנות כפר-פינס. הם עדיין דבקים בכיפה.

תמונהתמונה

המשך יבוא מיד- הרשומה שמנה מדי בשביל השרת של וורדפרס.
חלק ב
חלק ג
חלק ד (ואחרון)
תמונת מחזור

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s