השיעורים

לפני חנוכה ח' הזמינה אותי לבוא איתה לשיעור של רב פלוני. איכשהו הבנתי שהשיעור יתקיים באיזו דירה בנחלאות, וכבר חשבתי שמדובר בעשרה אנשים על שטיח. בסופו של דבר נכנסנו שתינו לבית כנסת אהוב עלי מאד, עם כל השטיחים והכריות והספסלים המרופדים. בית הכנסת היה מלא באנשים, והיה קל להבין שאנחנו בנחלאות, גם כי היינו בנחלאות ממילא, וגם כי  חלק מהכיבוד כלל זיתים שחורים, וכי היה אפשר להכין תה מעלי נענע ממש, וגם כי היה המון בד בכל מקום – חצאית על מכנסיים, ומעל שמלה על חולצה, ו-וסט על ציצית על חולצה ומעל סווטשירט, וכובעים, וכיסויי ראש.

התיישבנו והשיעור התחיל. רב פלוני לימד פעם במקום שלמדתי בו כשהייתי צעירה ויפה, וכנראה כבר אז איי דידנט טראסט דה סיסטם, כי לקראת סוף השיעור הוא הסתכל עלי ושאל אותי אם אני רוצה להגיד משהו. "לא", עניתי. חצי שעה מאוחר יותר, הבנתי שזו חוצפה. בשיעור שהעביר ניסיתי להבין למה כל הדריכות הזו וחוסר היכולת פשוט ליהנות ממה שהוא אומר. הבנתי שאני מערבבת המון דברים, כמו למשל הרגשת השונות שלי, שקופצת בכל מקום בו אני נמצאת, באופן לא מידתי ולא מדוייק, וגורמת לי לרצות לברוח. וחוסר היכולת שלי לשבת ככה בשקט ולהקשיב בלי שגם אני צריכה להפעיל את עצמי איכשהו, כי המחשבות שלי נודדות. והעובדה שאיזה בחור הזכיר לי בחור אחר שיצאתי איתו וגם הוא התחתן לפני (אני סגולה בדוקה לחתונה) וניסיתי לחשוב על דרכים לברוח ממנו. היו גם עניינים שקשורים לשיעור ממש, כמו אמירות שאני לא מסכימה איתן כי הן נשמעות מחוברות לטבע ולעולם אבל לטעמי הן מעידות על ניתוק ממנו, כי ברגע שכל דבר יוצא מגדרו והופך להיות איזו אידיאה מעורפלת, אתה לא באמת מתחבר אליו. והיתה הציניות שרחשה מתחת לפני השטח, למרות שזה שיעור מזרם שמתנגד לציניות ורואה אותה פסולה. וככה כל זה שרה מסביבי והכניס אותי להלם קל, עד שהחלטתי להפסיק ללכת לשיעורים כאלה עד להודעה חדשה.

לכן בשבוע שעבר הלכתי עם י' לשיעור. זה כבר היה טוב יותר. לא ישבנו בפורום שמחייב אותך לברך ברוך חכם הרזים בשם ומלכות. היינו כעשרה חבר'ה, אולי יותר. הרב פלמוני העביר את השיעור הפעם, ודרכו בהעברת שיעורים היא לשבת ולדבר בקול שקט, להגיד בקול כל מני הרהורים שהרהר לעצמו על החומר. עשיתי את זה בשביל י', ופשוט ישבתי שם ועיכלתי לאט-לאט את העובדה שזה לא באמת שיעור בכתבי יאשיהו השוחי, אלא שעה-שעתיים של האזנה לרב פלמוני בנושאים שונים, כפי שהתאסצצו במוחו הקודח. ואז התמרמרתי, כי מיהו הרב פלמוני? לא ידעתי את הרב פלמוני וגם את ישראל לא אשלח, כמו שאמרו כבר לפני. ואילו מסרים עולים מהשיעור שלו! עוד פעם מהעיר ליער (כמה נוח לפרגן לטבע כשכולנו גרים בבתים נוחים ונעימים ולובשים פליזים סופטשל במקום מעילי צמר מגרדים), עוד פעם זרמים רומנטיים, עוד פעם הפרא האציל, עוד פעם לדבר על ילדים מופרעים שצריך לתת להם להתפרע – לכו ללמד בבית ספר של ערסים ונראה אתכם נותנים לילדים להתפרע. והכי גרוע, ההפצרה הזו באנשים לשחרר, ללכת למקומות הלא מוגנים, החשופים, להישרט, להיפגע. אני מבינה את התסכול שבעמידה מול אדם שכולו הגנות ומחסומים (ראו איור בסוף הרשומה), אבל בואו נזכור שחשיפת יתר מביאה להתמוטטות עצבים! התחלתי לשאול את עצמי אל איזה קהל פונה הרב פלמוני, את מי הוא מעודד להיחשף ומדוע זה כל כך חשוב לו. אין לי תשובה. מה שכן, הבנתי שאני יוצאת דופן ושכולם נהנים מאד והחלטתי לא להגיד על זה דבר לי', כי תמיד עדיף להדחיק דברים שמבעבעים בך. ואז הגיע סוף השיעור והרב ביקש לעשות סבב ולשמוע מה כל אחד לוקח מהשיעור. חשבתי להגיד שאני לוקחת את ההערה של הבחור שישב מימיני, ודיבר על מה שאנשים עשויים להביא איתם למקומות חדשים. על זה שצריך לבוא בלי מטען, כמו דף חלק. ואז חשבתי עוד קצת והגעתי למסקנה שאני לא מאמינה בזה. ברוך ה', אני לא מגיעה לכל המקומות טבולה ראסה, יש לי מטענים, מחלקם אני מנסה להיפטר, את חלקם אני מנסה להשתיק או לדלל, אבל המטענים שלי הופכים אותי למי שאני ולא הייתי רוצה להגיע חדשה. מה אני, תינוק? ואז אמרתי, שאני לוקחת מהשיעור את הרגע הזה, אחרי שיצאת מהמקום החשוף והפגיע ואתה בחזרה בבית, בחמימות הנעימה. הרב פלמוני הסתכל עלי ואמר שהוא לא מבין. אז התחצפתי (זה השתלט עלי, בחיי. לא התכוונתי. ניסיתי למנוע מזה לקרות) ואמרתי, שאני לוקחת מהשיעור את הרגע המטפורי, אחרי שיצאתי מטפורית מהמקום המטפורי החשוף מטפורית, ואני בחזרה מטפורית בבית מטפורית, בחמימות המטפורית הנעימה מטפורית. וחלק מהאנשים צחקו והרב נראה עצוב, וכשיצאתי משם אמרתי לי' בדיוק מה אני חושבת על מה שהלך בשיעור הזה, והיא צחקה ואמרה שניחשה, ונראה לי שאני אלך איתה גם לשיעור הבא.

נספח לסיום באדיבות שיחה לילית עם ג': איפה אנחנו כשאנחנו מדברים עם אנשים

New Doc 6_1

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “השיעורים

  1. לא ייתכן שכולן סגולה בדוקה לחתונה, אני מכירה יותר מדי בחורות שאומרות את זה… מעניין אם גם לבחורים יש את הקטע הזה? עד כל לא נתקלתי.
    מן הסתם לא הייתי בשיעורים המדוברים אבל מה שכתבת על השיעור השני הזכיר לי הרצאה ששמעתי פעם [יותר בהקשר של פסיכולוגיה וטיפול] ודיברו שם על זה שהמטפל צריך להגיע כדף חלק ללא מטען אבל אין הכוונה בלי ידע או בלי הכלים שלו [או מי שהוא בעצם כמו שאמרת] אלא להשתדל להשאיר דברים, דעות ומחשבות לא רלוונטיות מחוץ לחדר הטיפולים ולהקשיב לכל מטופל כאילו הוא המטופל היחיד והראשון [כאילו להיות פנוי יותר בשביל המטופל הספציפי באותו רגע].
    טוב, זו הייתה הפסיכולוגיה בגרוש שלי. תודה על הפוסט ועל הרגשת הקצת-פחות שונות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s