אברם אברם האיש שעובד בשביל ש"א

ש"א גרה בנחלאות באחד הרחובות הראשיים והחד סטריים, שאין בהם מדרכה אבל הם מרובי מפתנים ומדרגות תלולות, שלא היו נוחות לדיירי הבתים גם כשהיו צעירים. עכשיו הם מבוגרים ונאנחים על כל מדרגה, אבל בקרוב הילדים שלהם יעבירו אותם דירה ליחידה שבנו בבית החדש שלהם במעלה אדומים, יחידה שאין בה מדרגות בכלל. הם יעברו לשם בהשלמה מלאה עם עזיבתם את ירושלים וישמחו להיות עם הנכדים שלהם, ילדים חצופים ומפונקים למדי, ולדעת פרופסור פרנקל גם מנושקים יתר על המידה. הדירה שלה מורכבת משני חדרים ריקים כמעט לחלוטין מלבד שקיות ניילון צבעוניות של שוק (חום, צהוב, ורוד, תכלת, מעט שחור ומעט לבן. מדי פעם סגול) ותמונה של הרבי מלובביץ' מחייך חיוך מסתורי עד תחילת החזה שלו, כשהרקע לא בפוקוס, ואין לדעת מה היה הגובה של הרבי, אבל זה לא חשוב. בדירה הזו, בבית שלה, יש המון מקום לארגזים שמביאים לה מהשוק, ובהם יש צנוניות רקובות, עגביות רקובות, לחם יבש, אפרסמונים עם כתמים חומים וכל מה שסוחרים לא מצליחים למכור. בכל יום שישי מגיע אליה אברהם אברהם, שקוראים לו אברם אברם, ולוקח את הסחורה הזו ארגז אחרי ארגז לחצר בית כנסת סמוך. בבית הכנסת הזה הניח יוסי את התנור הקודם שלו, שאברם אברם לא חושב עליו בתור תנור ישן כי הוא לא ישן ולא התקלקל. במקומו יוסי הביא בהתקף אקסטרווגנזה תנור חדש לגמרי, אבל אברם אברם לא אומר אקסטרווגנזה למרות שהוא מתכוון לזה, וגם לא נוטר ליוסי טינה על הבזבזנות. הוא חושב שזה לא היה נחוץ, אבל בהחלט נהנה מהפירות, והפירות הם, היכולת שלו לבשל על התנור הזה כמויות של אוכל בסירי אלומיניום גדודיים ובתבניות סיטונאיות. אחר כך הוא מעביר את האוכל לאוטו של יוסי, והם נוסעים מרחק שני רחובות משם, לבית תמחוי, שם תאכל מהאוכל שלהם האשה שאולי פגשתם במיון של שערי צדק ואולי פגשתם במעלה בגין לפני קריית משה מקבצת נדבות. לפעמים אוכלת שם גם הקבצנית שמאז החוק החדש לא נראתה בכותל, ולפעמים הקבצן עם הכלב. מלבדם מגיעים לשם אלמוניים, חלקם לא קבצנים ולחלקם לא חסר כסף למרות שאינם מקבצים נדבות. הנה האשה הזו, שאולי הלכתם מאחריה באזור רחוב ילין. לבעלה יש זקן ארוך והילד שלה בוהה מסביבו כשהם הולכים מהר והיא מנסה לשכנע את בעלה שאחיו גונב להם את כל הכסף. היא אסרטיבית האשה הזו, וקצת מצטערת על כך שבעלה צריך לדבר עם אנשים במקומה. הוא תמיד מתקפל. לכן היא מציפה אותו בהוראות-תעשה-ככה-תגיד-ככה. אבל היא יודעת מראש שזה קרב אבוד. לפעמים אין לה כח לבשל לשבת, אז היא הולכת לבית התמחוי שאברם אברם הוא הטבח שלו ומביאה משם אוכל חצי רקוב לשלושה אנשים.

אברם אברם לא בודק בציציות של כל האנשים האלה. הוא לא בודק בציציות של אף אחד. הוא פשוט הולך לש"א ומחליף איתה כמה מילים הכרחיות, לוקח את הארגזים אחד אחד, לפעמים נעצר כדי למחות זעה, במיוחד בקיץ. לפעמים איזה סטודנט עוזר לו, לפעמים כמה סטודנטים. הוא לא באמת צריך עזרה, זה רק לוקח יותר זמן. יוסי מגיע מאוחר יותר, כשהכל כמעט מוכן. הם שותים יחד כוס מים ומחליפים רעיונות על נסראללה למרות שאיראן קריטית יותר להבנת המצב. אחר כך הם מדברים על הפלפלים האדומים ועל תפוחי האדמה, ומצטערים מאד על כך שהכל צמחוני, אבל אי אפשר לבקש מאנשים שיתנו בשר בחינם, בטח שלא בשר מרקיב. מעניין מה אברם אברם ויוסי חושבים על הריקבון של הירקות האלה. אולי גזר מידלדל קשה לקילוף לא נחשב בעייתי כי אברם אברם שוטף ולא מקלף. הוא עומד שם ומזיז את הידיים שלו במה שנראה כמו זהירות רבה, אבל למעשה זה נסיון להתגבר על עצמו. קשה לו. הוא עגול כמעט לחלוטין. הסנטר שלו יושב ישירות על החזה והידיים שלו נחות על צדי הגוף ואין להן אוויר. הוא מזיז את הרגליים שלו לאט-לאט, כי אין לו לאן, ולוקח לו נצח להוציא דברים מהכיס. גם הבישול לא בא לו בקלות, אבל זה עדיין לא אומר שהוא צריך עזרה. הוא צריך יותר זמן, והוא קם מוקדם כדי שיהיה לו יותר זמן. גם בבית הכנסת, כשהוא אוסף את הסידורים ומניח אותם בערימה גדולה שנתמכת חלקית בבטן שלו, הוא לא צריך עזרה. הוא הולך בצעדים קטנים, מתנדנדים אבל בטוחים, ומניח את הסידורים על השולחן. רק אחר כך הוא מסדר אותם אחד-אחד על המדף. הבנתם את הטיפוס, נכון? יהודי פשוט מנחלאות, עוד אחד מהצבא העמלני של ש"א, שהדבר שהכי חשוב לה בחיים זה שתתחתן, ואולי סדר העדיפויות שלה נכון, מי יודע. הוא סומך על כל מי שמגיע לבית התמחוי שהוא באמת צריך אוכל, ואומר ליוסי בהתנצלות: תשמע, בכל זאת, אם הם מגיעים אלינו, הם כנראה באמת צריכים. יכול להיות שהאמירה הזו מגלה לנו שהוא מבין שהירקות שלו רקובים למדי, ויכול להיות שאלה הרחמים הפשוטים שלו. אבל יש לו צד מפתיע, לאברם אברם. הוא שם מכשול בפני עוור. מה הכוונה? כפשוטו. שניה אחרי שהוא עוזר למרים בגדדי להכניס את הקניות הביתה בלי להתלונן לשניה למרות שלזקנה הזו יש פה מלוכלך ודרישות עד להודעה חדשה, הוא יכול לראות מרחוק עוור ברחוב ולרוץ ככל שמתאפשר לו כדי לזרוק לידו משהו מחליק, או להציב לידו קרטונים ריקים, כדי שאולי יפול. ואז הוא עומד שם וצוחק צחוק אלם. כל הגוף שלו רועד ולפעמים הוא מתחיל להזיע. הוא מתקפל ואוחז בברכיים שלו בגמישות שהוא לא מרגיש כשהוא צריך לעלות במדרגות. אחר כך הוא נרגע והולך לדבר עם יוסי על נסראללה.

אני לא יודעת איך להסביר את זה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s