תהיל לכל גיל: מזמור קמג

מילות פתיחה מרגשות: בעת היוולדו היה הבלוג הזה כלי עזר ללימוד משנה בבקיאות. קראו לו ששת, על שם ששה סדרי משנה. לדעתי זה חמוד פלוס. אבל זה החזיק מעמד יומיים וחצי, ואז נשברתי. בגלל זה אני נרתעת מאד מלהכריז על פתיחת המדור החדש תהיל לכל גיל, אבל אין ברירה. מדור חדש נפתח, קוראים לו תהיל לכל גיל ובו אני אנסה לכתוב משהו על מזמורי תהלים. מה שאכתוב יהיה לא-שלם כי אי אפשר להקיף את הכל ממילא, אבל זה הרי לא תירוץ לעבודה חלקית, אז אני חושבת שכך וכך ימים להתבשל לפני הכתיבה מספיקים בפורום הזה, ומבטיחה שאם היומרות שלי יקפצו מעל לפופיק אקדיש עוד זמן לפילולוגיה, לנוסח וכולי. יש לי פינה חמה בלב לכל אלה, אבל העניין הוא שרציתי לכתוב כי משהו דגדג לי והתחלתי לשיר פסוק מולחן מתהלים, ואז משהו דגדג לי והלכתי לבדוק את כל המזמור. ומה שלפניכם זה מה שיצא. אני חושבת שיהיה ברור מה מעניין אותי ממה שיכתב כאן. הלוואי שהמדור יתפוס.

מזמור לדוד
ה' שמע תפלתי האזינה אל-תחנוני
באמנתך ענני בצדקתך.
ואל-תבוא במשפט את-עבדך
כי לא-יצדק לפניך כל-חי.
כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי
הושבני במחשכים כמתי עולם.
ותתעטף עלי רוחי
בתוכי ישתומם לבי.
זכרתי ימים מקדם הגיתי בכל-פעלך
במעשה ידיך אשוחח.
פרשתי ידי אליך
נפשי כארץ-עיפה לך סלה.
מהר ענני ה' כלתה רוחי
אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם-ירדי בור.
השמיעני בבקר חסדך כי-בך בטחתי
הודיעני דרך-זו אלך כי-אליך נשאתי נפשי.
הצילני מאיבי ה'
אליך כסתי.
למדני לעשות רצונך כי-אתה -לוהי
רוחך טובה תנחני בארץ מישור.
למען-שמך ה' תחיני
בצדקתך תוציא מצרה נפשי.
ובחסדך תצמית איבי
והאבדת כל-צררי נפשי כי אני עבדך.

כדי לכתוב עימדתי את המזמור, ואז קראתי אותו וזה היה כמו לקרוא שירה. מצחיק להגיד את זה, נכון? כל תהיל הוא שיר. אבל יש כאלה שהשיריות שלהם מעט יותר זרה לנו. והמזמור הזה אישי מאד.

מה יש פה: בקשה שה' ישמע תפילה, ולא יתחשבן עם המדבר איתו (א-ב). התפילה מגיעה בעקבות הרדיפות של האויבים, שמחלישות אותו (ג-ד). בזמן הרדיפות הוא (אני לא רוצה לכתוב הדובר, זה מבחיל בעיני, עמכם הסליחה) עוצר לרגע לשוחח, להזכר, לא בעצמו אלא במעשה ידי א-להים (ה). למה? לא יודעת. המחשבה היא הכנה לתפילה. התפילה (ו-יב) מורכבת מבקשה שה' יענה(ז-ח), וזו חזרה על הבקשה מה', שישמע את התפילה, שקראנו בתחילת המזמור. אחר כך בקשה להצלה מהאויבים (ט), בקשה מה' שילמד אותו לעשות רצונו (י), בקשה שיוציא אותו מצרה (יא) ושוב בקשה להצלה מהאויבים (יב).

על החזרות לשמיעת התפילה: יש לנו כאן מיז-א-נבים (Mise en abyme = הצבה לתוך האינסוף) אינטראקטיבי. כשאני קוראת תהלים קמג בתור תפילה, אני אומרת לא-להים, אני מבקשת ממך שתקשיב לי כשאני מתפללת, כמו שהוא בקש ממך כשהוא התפלל שתקשיב לו כשהוא מתפלל. אני משתתפת בתעלול הזה של הצבת תפילה בתוך התפילה.

על הקריצות לתרבות: ודאי זיהיתם את 'כי לא יצדק לפניך כל חי' ששרים מדי פעם בשבתות, כי הוא שובץ בפיוט של אבן עזרא 'צמאה לך נפשי'. 'פרשתי ידי אליך נפשי כארץ עיפה לך סלה. מהר ענני כלתה רוחי' הוא כמעט פסוק וחצי, סיני תור הלחין אותו והחשק שהתחשק בי לשיר את השיר הזה בשבוע שעבר היה הטריגר לכתוב קצת על המזמור.

על הקריצות לתנ"ך: המחצית השניה של פסוק ג' מופיעה כמעט מילה במילה בספר איכה (ג, ו; פרק ג' בנוי מכפולות של שלושה פסוקים על סדר הא"ב. אצטט את כל שלושת הבי"תים, כלומר גם את פסוקים ד ו-ה):

בלה בשרי ועורי שבר עצמותי
בנה עלי ויקף ראש ותלאה
במחשכים הושיבני כמתי עולם

מי הרודף בפרק הזה? אני חושבת שאפשר להבין שלא רק בשר ודם. א-להים משתתף שם, ולו רק בגלל דחיית התפילות. הפרקים האלה מדברים בדימויים שלהם, אבל שונים בתכלית השוני: איכה מלאה בזעווה, והתהיל פה הוא שיר תחנונים, אבל כזה שיש בו תקווה. חוץ מזה, באיכה מופיע גם הפסוק

'לאמתם יאמרו איה דגן ויין
בהתעטפם כחלל ברחבת עיר
בהשתפך נפשם אל חיק אמתם' (ב, יב)

שמצטרף לתקבולת שבפסוק ד' ועוזר לנו להבין שלהתעטף זה להיחלש.

על התקווה: תקווה קיימת כשיש דיאלוג. לכן כל כך חשוב לו שה' ישמע אותו, וגם יענה לו. כי ככה דיאלוג מתנהל.

על הציורים: במזמור הזה אין ציורים מובהקים. זה לא 'מזמור לדוד ה' רעי לא אחסר' עם כרי דשא ואחו פורח וגיא צלמוות וכבשים רועות. זה מזמור על תפילה, והתפילה נמצאת בתוך תפילה, כבר אמרתי. הציור שלו מופשט למדי.

ובכל זאת, על הציורים – על הארץ: [א] האויב דכא לארץ חיתו. דך הוא נמוך, שפל. האויב הנמיך אותו לארץ, ואפשר לראות את הסצנה הזו, כי ראינו המון מרדפים בסרטי פעולה והשוטר משכיב את הפושע לכביש ומצמיד את הראש שלו לאספלט. [ב] נפשו כארץ עיפה, ואנחנו רואים אולי מדבר עם פצלי יובש באדמה. אעיר כאן, שלמרבה האירוניה, הפצלים האלה מתאפשרים רק אחרי גשם. אבל גשם במדבר לא מחלחל. האדמה נאטמת והוא זורם לו בנחלי אכזב במורדות אגני ניקוז אל הים. [ג] יש כאן גם ארץ מישור, החביבה מאד על שלל כותבים תנ"כיים, במיוחד על ישעיה. ארץ מישור היא המצב המתוקן. היא מישורית ונוחה אז היה לנו מישהו שאכל אדמה והוא מסתכל עליה ורואה כמה היא מאובקת ובמחשבותיו הוא אומר לעצמו שהוא שם, מאובק כמוה ועייף, ואחר כך חולם על ארץ סלולה.

ובכל זאת, על הציורים (2) – על הכיסוי: [א] לשורש עט"פ שתי משמעויות, האחת משמעה כיסוי, הסתרה, והשניה משמעה חולשה. כשאומרים 'ותתעטף עלי רוחי/ בתוכי ישתומם לבי', זה די גאוני, כי ה'ותתעטף' מקביל ל'ישתומם' מבחינת החולשה, ול'בתוכי' מבחינת הכיסוי. כל תיאור הפנים הזה מתאים כמובן להלך הרוח המדיטטיבי שלו. [ב] אם ה' יכסה את עצמו, יסתר פניו ממנו, הוא ימשל ליורדי בור, אלה הקבורים בקבר, הנסתרים מעין כל. [ג] ומה זה ה'אליך כסתי'? אני לא בטוחה. אולי אפשר להגיד שזה משהו על הצורך להיטמע בתוך א-להים, אבל זה לא כל כך מתאים, כי המזמור נוקט בשיטה די שוויונית. אין פה אפילו בקשה להסתופף בצלו או לבקר בהיכלו. אז אולי מרוכך. לא להיטמע, אלא להתחבא, ברוח הכיסוי הנושבת במזמור.

איחולים לסיכום (אני אומרת על עצמי, תרצו, תצטרפו): האיחולים הקטנים העולים לי מהמזמור הזה הם שה' ישמיד את האויבים שלי, בין אם בדם אש ותמרות עשן ובין אם בדרך שלמה יותר, בה אני מבינה שאף אחד לא אויב אותי ומגיעה להרמוניה מופלאה עם העולם; שה' יקשיב לתפילות שלי; שה' יגלה לי את פניו ולא יסתיר אותן ממני; שיהיו לי מדיטציות טובות. האיחול הגדול מהמזמור הזה, להיות בדיאלוג. מי יתנני אוזן קשבת ופה עונה, אמן.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s