התחקיר על ישיבות ההסדר

את עיקרי הדברים העליתי לפני כמה שניות בסך הכל, ועכשיו אני מרחיבה ומנמקת מעט.

לפני כעשר שנים, אולי חמש-עשרה שנה, דרך כוכבה של הציונות הדתית. הוא דרך כי ההומור הפנימי החל לזלוג החוצה. והוא החל לזלוג החוצה בצורת ביקורות פנימיות בעיתונים כלליים.

כשלעצמי, מה איכפת לי. שכל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו באזור מרכזי אחר. ובכל זאת חבל על הקצר בתקשורת. אני די בטוחה שכשדתי אומר כך וכך וכך, ומתבדח על הא ועל דא, חצי מזה מתבזבז, מתפוגג, מתמוסס בדרך לצד החילוני. ראשית כל, כי ככה זה ממילא כשאנחנו אומרים דברים, כמה שנהיה ברורים, לא כל מה שרצינו יגיע וזה לא משנה למי נגיד. שנית, העניין מחריף פי כמה וכמה כשמדובר בביקורת פנימית ובשיח פנימי.

נדמה לי שרב רובן של חמש עשרה השנים האלה הוקדש לדיון בהגבלות על קיום יחסי מין ועל אוננות. איך נעשה ומה. אני לא מזלזלת חס וחלילה בחשיבות פעילות מינית למין האנושי ולהמשך קיומו. רק מסתכלת אחורה על כל הטורים של הרווקות הדתיות הזקנות והמיואשות שקבלו על בתוליהן ברבים, ותוהה למה, והאם אפשר להיות רווקה זקנה ולא מיואשת, או אולי להיות רווקה זקנה ומיואשת ולא לקבול. עכשיו, כשהעניין הזה טופל וכולם יודעים שגם דתיים מקיימים יחסי מין לפני החתונה, מטרידים מינית ואונסים, ושגם ביניהם יש הומוסקסואלים, אפשר ללכת ולטפל בנושאים אחרים, כמו ישיבות ההסדר.

אני משערת שאפשר לחוש בסרקזם קל העולה מן הפסקה הקודמת. ובכן, יש סרקזם אבל גם רצינות. זו דרכי להגיד: אני לא חקרתי את הדברים האלה. אני כותבת על סמך הרשמים שלי. חוץ מזה שזה באמת מה שקרה, לא? תכניות עם הרב פרומן ז"ל על  הומואים דתיים, חנוך דאום ו'א-להים לא מרשה', שהרה בלאו והסיפור הקצר שכתבה למעריב בתקופה שעוד היה מעריב על איך התנשקה עם החבר שלה אחרי שאכל פירות ים כדי להרגיש את טעמם. שהרה בלאו באופן כללי, וגם פריחה של ספרי פרוזה מאת מיקי שיינפלד והרב חיים נבון.

אבל אמרנו שהתפנינו להסדר. הלכו כתבי 'המקור' ובדקו מה קורה שם, בישיבות ההסדר. ולמרות שהתחקיר חיצוני, הוא מלא בחשבון הנפש הפנימי האהוב כל כך על הציונות הדתית. תלמידי ישיבה שמספרים איך אף אחד לא נכח בבית המדרש כמעט אף פעם. חלק מהישיבות לא מצליחות לעבור ביקורות של משרד החינוך ושל צה"ל. השאר נמצאות תחת ביקורת. הרב אלי סדן מבקר מתוך שיטה שאני מייחסת להר המור, הכל או לא כלום, שיטה שאולי מתחברת איפשהו לעברי לידר וליותר טוב כלום מכמעט. הוא יוצא נגד ההסדרניקים שעושים את הצבא מהצד ולא מתייחסים אליו במלוא כובד הראש ותשומת הלב. אלעזר שטרן שלא מבין את הפערים במשך השירות. וגם שי פירון מתקשה להבין איפה הסולידריות, איך יכול להיות שפלוני עשה פסיכומטרי בעוד אלמוני הגן על המולדת. עד כאן הטענות.

והתגובות? הרב עמיחי גורדין מקבל את כל הטענות אבל גם טוען שישיבת הגוש לא גרועה כמו השאר, ואפילו טובה יותר. הוא מסתבך שם קצת בהסברים על הכספים. הרב דוד פנדל, במחילה, מסתבך בשקרים. וגם רבנים אחרים. וגם חברי כנסת. אבל הכי כאב לי לצפות ברב פנדל. בגלל חילול השם. כלומר, כשרביב דרוקר, רזי ברקאי והבחור הגבוה שמחליף את עופר שלח עומדים שם ומדברים על הכוח הפוליטי של הישיבות ועל התקציבים הענקיים שמוזרמים להם, וזה ציני לחלוטין, כי זו בעצם דוגמה לציניות, אני יכולה להדוף את זה ממני, הרי הם עוכרי ישראל. כשהרב פנדל אומר שהישיבה בשדרות א-פוליטית אני אומרת לעצמי שמה שהוא אומר ממש מגניב, כי בדרך כלל ישיבות הסדר מזוהות פוליטית. כשאחר כך מקרינים סרטון ובו הרב פנדל מעודד את התלמידים שלו להצביע לבית היהודי אני מתכווצת בכיסא לנוכח הא-פוליטיות שלו ושל הישיבה, ותוהה שוב מה המשמעות של הנפנוף שלו את השאלה 'איפה התלמידים ולמה הם לא בבית המדרש' בתשובה 'הם בדייטים, או שהם מתארסים'.

עד כאן לגבי חילול השם.

רזי ברקאי אומר בדקות האחרונות של הסרטון, שהוא רוצה ישיבה חילונית לאוהבי פילוסופיה. שכולם ידעו שגם לנו יש ארון ספרים, ולא רק להם. חבל שבישיבה שלו ילמדו את שפינוזה, ברוך הרי היה אופטיקאי יהודי. או לפחות מלטש עדשות, אולי כזה בלי חיבה יתרה לאופטיקה דוקא. אולי זה היה עניין טכני לחלוטין. בכל אופן, הוא היה יהודי, ובישיבה של רזי ילמדו שפינוזה, ולא, נניח, קאנט. רזי בכל זאת ישאר מחובר למסורת, בלי לשים לב. אבל מה שאני מנסה להגיד זה, שיותר משכאב לי חילול השם של הרב פנדל (ושל רבנים אחרים. סליחה הרב פנדל, אתה פשוט היית מספיק נחמד כדי להתראיין ולהרחיב בדיבור, ולכן נפלת הכי הרבה פעמים. ככה אני מסבירה את זה), כאב לי חוסר ההבנה של התרבות היהודית. כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, התרבות היהודית לא מתחילה בביאליק. היא מתחילה בספר בראשית. זה אולי קצת מבאס את רזי ברקאי לחשוב, שהתרבות שלו כוללת את מדרש רבה במקום את הורטיוס, את רמב"ם במקום את טאסו, את בבא קמא במקום את דנטה ואת הזהר במקום את שפינוזה. אבל חשוב לי להדגיש, רזי, שאתה לא באת מהתרבות הזו. כלומר, אתה יכול לאמץ אותה, אני ממש לא מתנגדת לזה. רק תדע, ששפינוזה, שאימצת לעצמך בחפץ לב, לא מקביל לואקום תרבותי. הוא מקביל לעושר תרבותי. לספרות "ההלכה וכל מה שמחוץ לד' אמות". ואם, רזי, מבאס אותך שהכל הלכתי כל כך, לא נורא. אותי מבאס שפילוסופיה משעממת אותי ואני חוששת שזה יהיה מכשול רציני בהמשך דרכי. כל אחד וההתמודדויות שלו. אבל אל תגיד 'זה שלנו וזה שלכם'. זה של כולנו באותה מידה. בוא תפתח איזה דף גמרא, נעשה לך מה שעושים לרוחמה וייס אחרי אזכור שמה בבתי מדרש (רמז: טפו!). אבל לפחות יהיה איזה דיאלוג.

אז הנה, כתבתי לרזי כמה מילים בלי לקבול ולו פעם אחת על הבורות. התמקדתי בטפל, כמו שאני אוהבת. לא אמרתי מילה על דעתי בנדון. מעניין מה יהיה עם ההסדר. ועד אז,

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s