הרהורים לא מגובשים על בן המלך וההינדיק

פעם אחת בן-מלך נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול-הודו, וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו. והפשיט גם כן את עצמו ערום. וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן-המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו מה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: גם אני הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה. אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם-ההינדיק לבן-המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף-על-פי-כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכתונת. ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים. ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן, ואמר לו: חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? ואכלו. ואחר-כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דוקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.

 ~*~

יש כמה סיפורים של רב נחמן שיושבים בדיוק על האורך הנכון והדמויות הנכונות וההתרחשויות הנכונות, וזה אחד מהם. מלבד הוד סיפוריותו החמודה מאד, יש בסיפור הזה תחכום שאני מאד אוהבת. כי ה'ריפא אותו לגמרי' הזה שחותם את הסיפור יכול להשתמע לשתי פנים: רפואה שלמה, כלומר חזרה להיות בן מלך מבפנים ומבחוץ, או בגדי בן המלך החדשים שמונחים על בן המלך כדי להסתיר את הינדיקיותו מכל העולם. יש כאן תמהיל מעניין מאד של רפואה שאינה רפואה אלא העמדת פנים ושל ההצלחה שהרפואה הזו זוכה לה. אולי לחשוב על ההצלחה של העמדת הפנים. ובגירסה השנייה: איך אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

קשה מאד להסביר לאנשים שאינם פורמליסטים למה הצורה חשובה. אחד הדברים הכי חשובים שצורה מעניקה הוא הנפח שהתוכן יכול לתפוס. הטענה נגד הצורה אומרת שהנפח עשוי להיות ריק מתוכן או, במקסימום שלו, מלא באוויר. גם אי אפשר לדעת מה יש בפנים באמת, אם רואים רק את הצורה כל הזמן. אין לי איך להשיב לטענות האלה. אני רק חושבת על זה שצורה חזקה יכולה להחזיק זכוכית מנופצת לרסיסים ולשמור אותה מלהתפזר.

הדברים מגיעים עד גבול מסויים. ניסיתם פעם, כשהייתם מדוכאים, ללבוש מעל להינדיקיותכם בגדים שאינם פיג'מה, לרדת מעל המיטה, לשתות קפה ולעסוק בענייני היומיום? אני בטוחה שהדיכאון נשאר. אבל המשכתם להתהלך בעולם. מה הייתם יותר, רוח הרפאים של עצמכם בגלל הדיכאון או אדם מתפקד בעולם? קשה להגיד. האם התפקוד בעולם הזה הוא חזות הכל? כמה זמן צריך לתת לשבר ואיזה מקום יש לו אם מכילים אותו כל הזמן בחבילות מחומרים בלתי פגיעים? אני לא יודעת. אבל לא איכפת לי. כי אני לא צריכה להפסיק להיות הינדיק כשאני קמה בבוקר. אני הינדיק עד להודעה חדשה.

אני תוהה אם לדבר על זה שלצורה יש ערך בגלל שהיא משקפת תוכן. אני מוותרת על זה כי אני לא רוצה לעשות נפשות לפורמליזם. זה קרב אבוד. מעולם לא הצלחתי לשכנע באמת שבעניין הזה אף אחד. לא במילים ולא במעשים. בכל אופן.

החברה י' נולדה היום לפני עשרים ושמונה שנים. החברה י', אני שולחת לך מילים חמות. חיבוק תקבלי מתישהו בעזרת ה'.

 

 

 

בשולי הדברים: ביום שישי קיבלתי את תגובת הנאצה הראשונה מאז היווסד הבלוג. אני לא מפרסמת אותה כי אני עדיין לא מצליחה להתייחס אליה בחיוך. ואתה, המגיב, דע לך שהצלחת במשימה שלך. העכרת את היום שלי, העצבת אותי וערערת אותי. לא משהו שלא הצלחתי לפתור, אבל כל הכבוד לך. אני מאחלת לך שתצליח באופן הזה בכל תחומי החיים שלך ושיהיה לך פורים שמח.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הרהורים לא מגובשים על בן המלך וההינדיק

  1. בתחילה רציתי לכתוב על כך שלבוש-הבן-מלך החיצוני מותאם למהות הפנימית, שהרי הוא בן מלך, ושאולי בתנועת מלקחיים, מבפנים ומבחוץ, הם יצליחו להתגבר על השיגעון שבאמצע.
    אבל אז המשכתי לקרוא, וראיתי שהתייחסת לזה שאת לא מתייחסת להיות הצורה משקפת תוכן, אז אמרתי בלבי לא אכתוב, מה כבר יש לי להוסיף.
    אבל אז המשכתי לקרוא את שולי הדברים, ואמרתי בלבי אולי ראוי שאפדבק מתישהו שהרהורייך נאים בעיני מאד. כלומר את זה כבר אמרתי בלבי בפוסטים קודמים של הבלוג, והשיתוף על תגובת הנאצה היה נראה לי כהזדמנות לפידבוק שכזה.

  2. במסכת מועד קטן, בדף ט', ע"א, מובא מעשה מתלמידיו של ר' שמעון בר יוחאי, שלמדו
    אצלו בערב ולאחר שסיימו באו ונפרדו ממנו לשלום והוא חשב שהלכו לדרכם. למחרת
    בבוקר באו שוב להיפרד כיוון שלבסוף נותרו בלילה כשהוא חשב שהלכו.
    אחרי שיצאו בפעם השנייה אמר רשב"י לבנו: *"בני אדם הללו, אנשים של צורה הם, *לך
    אליהם שיברכוך".

    לכותבת הבלוג בעלת הצורה הייחודית בעולם,
    תודה על המילים החמות ועל הצורה שלהן, השמורה רק לך.

    מתפללת שצורתך רק תוסיף ותתחזק (בלי רסיסים ושוליים חסרי צורה),
    אוהבת מאד,
    הקוראת י'.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s