כרחוק מזרח ממערב

בפדיון הבן של בת דודה שלי עמדתי ליד שניים מבני הדודים שלי. אחד מהם אחרי פוסט-דוקטורט במדעי המח ומקדם בקרבי ובקרב אחי את הרעיון לפיו חלקים במח שאחראיים על היכולת שלנו להזות אחראיים גם על היכולת שלנו להאמין בא-להים והשני מתכנת (1) ולא נחשד במסורתיות יתרה, בעוד בבני דודים אחרים שלי אפשר לחשוד. היינו שמחים ועליזים, ואז מדעי המח שאל אותי אם הורדתי את הכיפה. עניתי שכן, והראיתי לו שאני לא חובשת כיפה, וחשבתי שזה סוג הומור חדש שאני עוד לא מכירה. מסתבר שהבדיחה אפילו לא התחילה, כי אז מדעי המחשב שאל אותי: באמת? אמרתי: לא. וחשבתי, שצריך מידה די גבוהה של חוסר הבנה ביהודים דתיים במדינת ישראל כדי לחשוב שהעובדה שאשה לא חובשת כיפה מורה על משהו. עכשיו אני חושבת שזה הסתבך מהר ממה שציפיתי.

אז רגע. שאל מדעי המח. את באמת מאמינה שיש מישהו ששולט על כל מחשבה שלך?

חשבתי קצת, ועניתי לא, כי אני לא מאמינה שזה מה שא-להים עושה.

ואז הם הסתכלו אחד על השני וצחקו, ומדעי המחשב אמר למדעי המח: ניתן לה כמה שנים (לאמר: ניתן לה כמה שנים והיא תעבור צד).

הצטערתי, כי הרגשתי כמו רבי אמנון ממגנצא.

הסיפור על רבי אמנון ממגנצא מופיע במחזור ליום הכיפורים לפני ונתנה תוקף, הפיוט שאף אחד אצלנו לא אומר, כי אנחנו לא בעדה הנכונה (רמז: בכל מקום בו כתוב במחזור "במקצת קהילות נהגו לומר", אפשר לדלג הלאה). את הסיפור הקריאה לנו המורה א' לפני כיתה ט', בימים בהם אמרנו סליחות והמתח הרוחני של המורות גאה. המתח הרוחני של התלמידות היה נמוך. המורה א' הקריאה לנו כיצד המלך תפס את רבי אמנון ממגנצא ואמר לו להתנצר או למות, ואיך רבי אמנון ענה לו שהוא יחשוב על זה, ואחר כך, בבית, הוא הצטער, כי הוא הבין שהמלך יאמין לו שהוא חושב ברצינות להיות נוצרי. הוא הלך למלך ואמר לו שהוא לא יתנצר. כעונש המלך ציווה שיכרתו את ידיו ואת רגליו. כשרבי אמנון שכב גוסס במיטתו(2) הוא חיבר את 'ונתנה תוקף'. אחר כך המורה השמיעה לנו את ונתנה תוקף בלחן של יאיר רוזנבלום ובביצוע חנוך אלבלק, מה שכנראה מוכיח סופית שזה לא היה בית-ספר אשכנזי בכלל, כי כל האשכנזים שדיברתי איתם על הנושא טוענים בתוקף שהמנגינה הזו סתם הורסת את הפיוט, אבל זה גם מראה איך האתוס האשכנזי שלא מפריד בין ימי אבל לימים הנוראים חלחל לאתוס הספרדי. הבנות מהכיתה שלי, אגב, חשבו שזו מנגינה מגוחכת. אצלנו בבית אוהבים.

בכל אופן, ברור שההשוואה לרבי אמנון ממגנצא מלאה בפאתוס, אבל קצת הצטערתי על זה שלא ביררתי שהם מבינים שאני צוחקת עליהם. כמובן, לא עשיתי את זה כי השאלה שלהם נשמעה לי מגוחכת. אולי זו בעיה בפני עצמה. ולא רציתי שהם יחשבו שאני לא מאמינה בא-להים בכלל, כי לא זה מה שניסיתי להגיד.

חשבתי על כל הסיפור הזה עכשיו כי התחשק לי לשמוע את "מעוזי", ואז חשבתי, שאולי גם שאר הפיוטים של רבי רפאל ענתבי זכו למנגינות יפות. וכך הגעתי ל"למה הקץ", שהלחן שלו זכה לעיבוד יפה מאד של מארש דונדורמה. מכיוון שאת הביצוע שלהם שמעתי תוך כדי נהיגה, לא יכולתי לבדוק איך קוראים למנגינה. כשמנגנים את המנגינה הזו בעוד ובתוף קשה להאמין שהמנגינה הזו יכולה להישמע מזרח-אירופית- אולי-צוענית, אבל הביצוע של מארש דונדורמה באמת מזכיר נסיונות לְמַזְרֵחִ כל מני ניגונים מהקרפטים ברוח הפיוז'ן הנושבת היום (3). כל כך שמחתי לגלות את המנגינה הזו, שחשבתי לעצמי: הנה, לכי תגידי שאין השגחה פרטית. ואז נזכרתי בכל הסיפור הזה, וניסיתי לחשוב קצת מה זה השגחה פרטית, והגעתי לשאלות רבות שנוגעות לטוב בעולם ולרע בעולם ולבינוני בעולם, ואז חזרתי לשמוע "למה הקץ" ולהמשיך עם רבי רפאל ענתבי.

בשולי הדברים: כל מני זנבות שמי יודע מתי אוכל לכתוב את ההרהורים שלי לגביהם

אלמוג בהר כתב על הקשר בין פיוטים ללחנים ערביים ובעיקר מעניינים ברשומה שלו דבריו על משה חבושה. מנקודת מבטו של בהר בין היהודים לערבים בארצות ערב שררה אחווה וקרבה. היא אכן שררה, אבל גם שנאה שררה, והיא לא קשורה רק להקמת מדינת ישראל. האווירה של מה שהוא כותב לא מדוייקת לתפיסתי, אבל הדברים יפים מאד, ובעיקר צבט את הלב שלי "לעומת זאת, אומר חבושה, יש בחורי ישיבה מזרחים 'ששרים עכשיו רק חסידי'", שתיאר מה שהתרחש בכמה סעודות שבת עם חברים שלי וגם את התחושות של אבא שלי, שנהנה מאד משלמה ז"ל, שלמה מועלם שנאמר עליו שהמואזינים היו לומדים אצלו מקאם וסלסולים, ומקשר את המוזיקה הזו לא למורשת מפוארת שענפיה הם הזמרים המזרחיים של היום, אלא גוזר אותה מהשירים המזרחיים אותם הוא מתעב.

וזה בתי צאי, עוד לחן ערבי, מאד. זה לא הביצוע הכי איכותי שקיים לשיר, אבל תראו איך משה חבושה שמח ונהנה מהעוּד (רואים חיוכון קטן בזוויות השפתיים).

 

 

________________________________________

(1)   פירוט המקצועות חשוב, כי הוא מדגים את הרציונליות שלהם.

(2)   זה נראה כמו טורסו מדמם, אבל תמיד דמיינתי מצעים לבנים, בוהקים, מעומלנים, אולי אפילו מצנפת לבנה.

(3)   כאן רק חליל, שמצליח להסביר איך אפשר להתבלבל. יכול להיות ששווה לעקוב אחרי יוסי ארנהיים שמחלל בסרטון הנ"ל. וכך נשמע ביצוע בערבית של השיר הזה.

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “כרחוק מזרח ממערב

  1. אני דווקא אוהבת את המנגינה של יאיר רוזנבלום, והיא אפילו נכנסה בחלקה לתפילת ימים נוראים אצלנו בבית הכנסת.

  2. המנגינה של יאיר רוזנבלום והביצוע של חנוך אלבק מתאימים למילים בצורה מצמררת ומדהימה.
    אצל ההורים שלי בביה"כ זה נכנס כל שנה בתפילות ימים נוראים.

  3. 1. אני מודה, אני איש של מילים יותר מאשר איש של מנגינות. יותר מזה, מנגינות הימים הנוראים רחוקות ממצב התודעה שלי בימים אלה כרחוק מזרח ומערב. כבר יומיים-שלושה שלא שמעתי מוסיקה באופן יזום, והפעם האחרונה הייתה מוסיקה אלקטרונית, מהסוג שלא ניתן לאומרה בימים הנוראים. הקול האנושי הוא כלי נגינה נהדר, אבל יכולותיו מוגבלות בתחום הסלסולים המהירים.

    2. ולעניין המילים, אין לי אלא להעיר שד"ר מדעמוח לא רק שאל שאלה מגוחכת במונחי פילוסופיה דתית, אלא שבהפוך על הפוך הוא בא לברך ונמצא מקלל את עמדתו שלו: טיבו של המדע הוא חיפוש חוקיות בתהליכים שאלמלי המדע היינו מייחסים אותם למקרה העיוור או לגחמות האלים או רצונם. ממילא ד"ר מדעמוח מאמין שיש חוקיות ששולטת על המוח שלו ועל כל מחשבה שלו, ואותה הוא מנסה לפצח. דווקא הדתי, שמאמין ברצון הבורא שנתן לאדם רצון חופשי מאמין שאין משהו ששולט על מוחו אלא הוא אדון לגורלו, ברצותו צדיק וברצותו רשע.

    3. הערות שוליים רעות כפליים: או שהן פוגעות ברצף הקריאה, או שהן ממתינות לסוף ואזי נותרות תלושות מהקשרן. מחוץ למאמרים אקדמיים, רצוי להימנע מהן. אפשר לשים סוגריים קצרות במידת הצורך. ועוד אחת בענייני סגנון ונוסח (לא תפילה): אם הגולשים מתקנים, עדיף במקום לסמן בקו בגוף הדברים, לכתוב אחריהם בסוגריים את סיבת המחיקה ולתת קרדיט למגיבים (תיקון: כמה מהמגיבות הנאמנות למטה תיקנו אותי, וסיפרו שהמנגינה הזו דווקא מאומצת בקהילותיהן בחום. תודה!). ואם ישנם סוגריים עם הסבר, אפשר אפילו לוותר על הקו. לטעמי האישי, אפילו מומלץ.

    • 1. אם אני יודעת מי אתה, ואני חושבת שאני יודעת, סגנון המוזיקה החביב עלינו שונה אם לא הפוך.
      2. קיבלתי.
      3. אני מתלבטת עם עצמי מה לעשות עם כל האסוציאציות שעולות תוך כדי. זו שיטה אחת. אולי בהמשך יהיו אחרות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s