כמה דברים מסביב למלחמה (צוק איתן, צוק איתן)

חבר שם בסטטוס הג'ימיילי שלו קישור ל"לדוד ברוך ה' צורי". שמעתי. זה יפהפה לדעתי. השירה לא מהוקצעת עד הסוף ואין תחכום בעיבוד, אבל זה תיקון לאווירה שהיתה בבית הכנסת כשהיו שרים את זה, אווירה שלא קשורה להתעלות דווקא.

עם כמה שהורדתי מעלי תקנות חורבן השנה (חשבתי: עוד מעט מן החורבן הזה ואבדתי), עדיין הרגשתי שלא בנוח לשמוע את השיר הזה היום. עוד מעט ניכנס לתשעת הימים ואווירת נכאים שולטת בכל. 

למרות זאת הייתי צריכה רעש רקע, ופניתי לפתרון שלי: ברברת של אנשים ביו-טיוב. בגלל כמה שירים בערבית ששמעתי לאחרונה, יו טיוב מציע לי פרסומות בערבית. לצד זה הוא מציע לי ראיונות עם נפתלי בנט ואיילת שקד. אז אני מקשיבה להם ומקשיבה לשדרנים בעלי המבטא הבריטי, אלה שלא ראו מלחמה בארצם, השקטה מזה ארבעים שנה, ומקשיבה לחנין זועבי מול איילת שקד.

העמדה של ישראל היא עמדה לא מקובלת בעולם. כן, השדרנים יודעים שאם לונדון או ניו יורק היו מופגזות ממשלותיהם היו יוצאות למצוד חסר רחמים אחרי הטרוריסטים. אולי הם תומכים בזה, אולי, כמוני, הם תוהים האם סאגת עיראק קשורה לדברים נוספים מלבד נפט, ומדוע המליכו האמריקאים את אל-קעידה על אפגניסטן מלכתחילה (כלומר מדוע רוממה ישראל את החמאס). אבל כשנפתלי בנט אומר לשדרנים בקול הבטוח הזה, שלמרות שהקוסמופוליטיות שלי מפוקפקת מאד, לא שמעתי בן אנוש אחר מלבד גבר ישראלי יוצא יחידה קרבית משתמש בו, שאסור לנהל משא ומתן עם טרוריסטים, או להפסיק לחימה נגדם, הוא אל"ף, תוקפני ולא סמכותי, כי הטון הזה לא מיתרגם לאף שפה, ובי"ת, הם לא מבינים מה הוא רוצה. כי הוא אומר להם שהארבעת הילדים שלו ברעננה מופגזים, ולהם יהיה אולי ילד אחד, אבל רק בעוד חמש שנים, והוא לא יופגז לעולם.

כשאנחנו אומרים לעצמנו בפיכחון עצוב, המשכו הישיר של "בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום", ובכן, כשאנחנו אומרים שאי אפשר להפסיק את הטרור, אנחנו צריכים לדעת שחמאס אומר לעצמו "אי אפשר לעצור אותנו" בשכרון חושים, ואומות העולם אומרות לעצמן את זה בפיכחון מסוג נוסף. אני מרגישה שזה מסוג הדברים שאינם נשמעים ולכן אין לאמרם. ואולי אני טועה. מה אני מבינה בשליחת חיילים לשדה הקרב. בכל אופן נראה לי שהפיכחון העצוב הזה פחות נכון ממה שמצטייר ברשתות זרות כהתלהמות הבנטית, שאולי צריך לקרוא לה הישגיות או התמקדות במטרה: אנחנו נמשיך עד שנצליח. ואת הניתוחים המלומדים נשאיר בצד למרות האמת והדיוק בהם. כך אני מרגישה.

עוד משהו נוגע לשימוש בילידיות, התגובה לקולוניאליזם. זה עולה שוב ושוב בויכוחים עם חנין זועבי ולעתים עם ערבים אחרים. הערבים, ולכל הפחות המוסלמים, שלטו במרחב הזה באלף וחמש-מאות השנים האחרונות, עם איזו הפסקה צלבנית בת מאה שנים, בערך. עמים של אלף שנים ויותר הם עמים עם פרספקטיבה היסטורית. יהודים נהיו אלופים בגלות וביכולת לסבול אותה. ערביי הארץ השתכללו בסבלנות שלהם. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, הם מרגישים. חיכינו מאה שנה לצלבנים שילכו, ומה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו, ילידי הארץ מדורי-דורות, זה בסך הכל לחכות שגם אתם תלכו. ואנחנו מעודדים אתכם. מה יענו ליליד? התשובות שכוללות רווחה – באנו מארצות הנכר עם צרי ומזור לתחלואי נחשלותך; זה חזונו של הרצל על היהודים מפריחי השממה לטובת הערבים ולא נגדם – כבר מזמן אינן תקינות פוליטית. והגלות היא אכן אבן נגף. היא אולי תקלה ואולי שלב נצרך בעינינו, אבל זה לא מתקבל. אני הייתי כאן תמיד, אומרת זועבי. מעולם לא עזבתי. ולאיילת שקד אין מה לענות לה על זה. היא מסיטה את הדיון לדיבורים על הטבח בסוריה (שהיה עוד בחיתוליו כשהדיון התנהל. "רק" שבעים-אלף איש הרג אסד בזמנו), על זכויות, על שיתוף. אבל אין מה לענות על זה. לך תנפנף בקומץ יהודי פקיעין. לך חפש מה קרה ליהודים שחיו בארץ כל אותן שנות גלות. את היוחסין שלהם. נסה לטעון שיושבי המערות בדרום הר חברון הם יהודים שהסתערבו. טקטיקה אחרת: זה היה הרף עין, שצף קצף של הסתר פנים. קפצנו אל הגולה וחזרנו ואנחנו מתחברים למטבעות מימי מרד בר כוכבא, כפי שבנט עשה באחד הראיונות איתו.

סיכומו של דבר, התחלתי באיזו אמירה על אווירת נכאים ולקראת סוף הכתיבה שקעתי בתוכה כליל. כמדומני שהיא קשורה למלחמה אבל גם לתשעת הימים. כמו כן נראה לי, שהיא קשורה לחסרון בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. כשלעצמו הסיפור הוא טוב, אבל הוא מפורר ומחורר. השיח השולט בעולם פגע בסיפור הזה. צריך למצוא דרך להטליא את החורים ולעלות מן התהומות האלה. אפשר להמשיך כך, אבל לא לאורך זמן. צריך למצוא איזה קשר למקום הזה. ובפעם אחרת אכתוב על העדפת העמדה הגלותית עם המזוודות ביד ולמה היא הרסנית בעיני. בינתיים רק כתבתי על טון דיבורו של נפתלי בנט.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “כמה דברים מסביב למלחמה (צוק איתן, צוק איתן)

  1. לא יודע לגבי האווירה בבית הכנסת בזמן שירת המזמור הזה, אבל המנגינה המסורתית ל"לדוד ברוך יי צורי" היא אחת המנגינות הסוחפות בקצב המפעים שלה. קראתי פעם בשם "כרך של רומי" שזו מנגינה עתיקה עוד מימי דוד המלך. הייתי מאמין לו היא הייתה מתאימה למילים, אבל מכל מקום לחן נאה, כן התעלות או לא התעלות וסתם טביעה בקצב מהפנט.

    לגבי אווירת הנכאים, ובכן, הישארי בה. זה טוב לתשעת הימים. מכל מקום בחינה של העובדות מראה שהמציאות, כתמיד, מורכבת. הנה סייד קשוע ירד מהארץ, נוטש את מיתוס ה"צומוד". והנה העיתונות, ממלאת פיה מים לנוכח כמויות ההרוגים שבחזית, מתוך הבנת ההכרח. זכורני כחייל בצפון במלחמת לבנון השניה את כותרות העיתונים דאז: עוד ועוד הרוגים וסיפורי צבע עליהם ועל החיים הצעירים שנקטפו, ועל הארוסות, "אלמנות ללא טבעת". וההתמקדות בשכול תוך כדי הלחימה יצרה אווירת נכאים מהסוג שלא תמצאי היום. כבר העיר אחד מקציני המילואים ששהיתי איתם שכך ניתן היה להציג גם את ששת הימים ככשלון: 800 הרוגים בפחות משבוע של לחימה, והקרב על גבעת התחמושת, שכלל 40 הרוגים בשעות ספורות של לחימה היה מוצג כשיא של בזבוז בחיי אדם נוסח מלחמת העולם הראשונה. ולעומת זאת היום העורף איתן ומוכן לספוג אזעקות ואיום המנהרות נתפס כשווה כדי להקריב עבורו כשישים חיילים. לפחות זו העיתונות. אפילו שאלת הכשל המודיעיני בפרשיית המנהרות או התקרית בפילבוקס בנחל עוז נתפסים כנושאים שיש לטפל בהם אחר כך.

    סיכומו של דבר, הסבלנות האגדית של המזרח לנוכח הצלבנים של ימינו או אווירת המזוודה של עם ישראל היא אולי חלק מהתמונה, אבל לא כולה.

    וההסברה? לרוב האנשים ברוב המקומות יש דעה קדומה שאיתה הם נכנסים לכל ויכוח או שיחה. ורוב הויכוחים הם דו שיח של חרשים במסווה של הקשבה. אבל ההקשבה של כל דובר היא בעיקר לדברי עצמו, שכנוע עצמי תוך כדי דיבור. וחוצמזה, העובדה שבעזה נהרגו ונהרגים עשרות עד מאות אחדות של ילדים, כשבישראל לא נהרגו כמעט אזרחים היא תוצאה שקשה להסביר אותה בקצרה באמצעות גורמים ונסיבות, ומגן אנושי ושאר ירקות. העובדה הייתה ונותרה שטענות על ילדים הרוגים היו תמיד כנגד מדינות ומשטרים כמו בישראל, בסוריה ובלוב, אבל כמעט לעולם לא כנגד ארה"ב במלחמות שלה ובחיסולים מהמל"טים, או כנגד רוסיה במלחמותיה בגיאורגיה ובאוקראינה. ככה עובד העולם. אף אחד לא ייצעק שהמלך עירום, אבל אוי לו לאזרח הקטן שיעז לצאת מביתו והחנות שלו פתוחה. אין כל חדש וגם זה הבל, אמר קהלת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s