לט"ו באב (שיהיו חדשים עליך כאילו היום)

התלבטתי מה לכתוב לכבוד היום הזה, התשובה הציונית ההולמת ליום ולנטיין הקדוש. והנה במוצאי היום נפניתי לקרוא ב"קיץ בדרך הנביאים" של דוד שחר, ומצאתי. זו תחילת הפרק "פעימות ברחוב החבשים":

כשהתחלתי להחליף ספרים בספרית בני-ברית נסתבר לי שהספרן, אותו פזלן קטן-קומה וממושקף, גם הוא למד בימי ילדותו יחד עם גבריאל לוריא בעיר העתיקה. אני חיבבתי את הספרן בעיקר בגלל השער שהיה פותח לי ארבע או חמש פעמים בשבוע: אז, בימות החופש הגדול, מסוגל הייתי לסיים קריאת כל ספר, כמעט, תוך יום אחד, ומשלא נמצא לי ספר חדש, הייתי חוזר וקורא את דון קישוט בתרגומו של ביאליק, אותו קיבלתי במתנה ליום הולדתי, והידיעה הברורה והמפורשת מראש של כל הצפוי בדף הבא לא זו בלבד שלא גירעה מהתעניינותי בו, אלא, להיפך, הוסיפה את הנאת רטט הציפיה לקראת התחדשות טעמו של התענוג המזומן לי מראש והעתיד להתגשם עם הפיכת הדף. היה זה פלג של ציפיה הזורם באפיק מוגדר וידוע בתוך המון משברי הכוסף שאפפוני עם פתיחת כריכתו של כל ספר שהבאתי מן הספריה, לאחר שראשוני גליו החלו עוברים עלי עוד קודם-לכן, ולמעשה – בו ברגע שהייתי יוצא משער החצר ללכת אל הספריה כדי להחליף ספר.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s