מסביב להר הבית

בתמונה: תמונה שאני צילמתי על הר הבית. אפשר לראות את החלק המוגבה על ההר: תוואי החיל המשוער. כמו כן אפשר לראות שוטר, כי אסור להסתובב על הר הבית מבלי השגחה. :-(

בתמונה: תמונה שאני צילמתי על הר הבית. אפשר לראות את החלק המוגבה על ההר: תוואי החיל המשוער. כמו כן אפשר לראות שוטר, כי אסור להסתובב על הר הבית מבלי השגחה. 😦

עליתי על הר הבית. זה היה בתחילת אלול, והיה אמור להיות חלק מקורס הדרכה במקום. אבל התברר שהשבוע הזה היה לחוץ מכדי להכיל קורס ועוד משהו, והעוד משהו מפרנס אותי, והקורס לא. וכך נדחה הקורס מפני העבודה. אבל על העליה להר לא ויתרתי. כבר שנים שאני רוצה לעלות וסוף סוף נקרתה בפני הזדמנות טובה לעלות שמה, עם מישהו שמבין מה רואים.

יש הר הבית. מה זה אומר? היה פעם הר ועליו היה בית מקדש. בא הורדוס, שיטח את ההר, העלה פה, משך משם, סגר מרפסת, שם דק, הכין פרגולה ויצר רחבה ענקית, גדולה מהשטח המקורי. היום אנחנו קוראים לכל הרחבה הר הבית, אבל לעניינים הלכתיים אנחנו מדברים על שטח קטן יותר: "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה" (מידות ב, א).

העניינים ההלכתיים הרלוונטיים לעלייה על ההר הם ענייני טומאה וטהרה. על הר הבית זבים, זבות, נידות ויולדות – טמאים כולם – לא יכולים להיות. לשטח העזרות אסור לגויים ולטמאי מת להיכנס. כמובן שלישראל אסור להיכנס לעזרת כהנים רב הזמן וכולי, ואין אדם שמותר בכניסה לקדש הקדשים מלבד כהן גדול ביום הכיפורים, אבל זה לא חשוב כרגע בגלל טומאת מת, שממילא מרחיקה את כולם מהעזרות, שלא לדבר על קדש הקדשים. המקומות, על אף שחרבו ואינם מסומנים אף לא מגודרים, נשארים בקדושתם ואסורים בכניסה גם היום.

איפה מסתבכים? ובכן, ראשית כל, צריך למצוא את חמש מאות האמות הרבועות שהן הר הבית על הרחבה הגדולה בהרבה של ימינו. ברב התרשימים וההשערות מציירים מרובע טרפזי למראה, אבל יכול מאד להיות שמדובר באיזו לולאה עקמומית במיוחד וה"חמש מאות אמה על חמש מאות אמה" המשנאי מדבר במשהו על משהו אבל לא מחייב שהמשהו-ים יהיו שווים באורכם או אפילו ייצגו מצולע; בעצם כמו כל יחידת שטח. בתוך השטח הזה, שלכאורה אנחנו לא יודעים איפה הוא, יש את החיל שאנחנו לא רוצים לעלות עליו בשום אופן כי אנחנו טמאי מתים. החיל כן היה מרובע.

שלוש שיטות פותרות את התסבוכת.

שיטה ראשונה: אנחנו לא יודעים איפה הר הבית, מקל וחומר שאנחנו לא יודעים איפה החיל, ולכן אנחנו לא עולים ולא מסתבכים עם הליכה במקומות שדינם לא ברור לנו. נשמע מוכר? זה הקול השולט כרגע בישראל, בעוצמתו לפחות, גם אם לא בהגיון ההלכתי שמאחריו. שולט עד כדי כך, שכאשר מראיינים פעילי הר הבית, המראיינים, ש – נו טוב אין דרך אחרת להגיד את זה – ההלכה מעניינת להם את קצה ציפורן הבוהן הקטנה של רגל שמאל, מזכירים לפעילים שבעצם רבנים לא מרשים לעלות על ההר.

שיטה שניה: זה לא מזיז לנו כי – נו טוב אין דרך אחרת להגיד את זה – ההלכה מעניינת לנו את קצה ציפורן הבוהן הקטנה של רגל שמאל ולכן אנחנו פשוט עולים על ההר ועושים סלפי. אסור בכניסה שמסור בכניסה, פחחח.

שיטה שלישית: אנחנו יכולים להסיק מתוך משנה, גמרא, מכתבי נוסעים, הערות של ראשונים ומסורות קדושה היכן היה הר הבית והיכן היה החיל, ולתכנן מסלול על ההר. ההיגיון המנחה בשיטה הזו שואב השראה מהטופוגרפיה של הרחבה המוכרת לנו כיום וממסכת מידות פרק ב', בעיקר, ולפיו ככל שהמקום יותר גבוה הוא יותר קדוש. מודדים את השטח, משווים למשנה ומגיעים למסקנות. כיום יש על ההר רמה מוגבהת שמוסכם שהיא החיל ולא עוברים אותה. הגבול משתנה מדרום, ממזרח, מצפון וממערב, ויש ללכת עם אדם שמכיר ויודע איפה אסור ואיפה מותר.

אני הולכת לפי השיטה השלישית וסוברת שבני אדם יכולים להבין מה הם רואים אחרי לימוד מעמיק. התרשמתי שהמורים שלי בקורס למדו והתכוננו לזה, שהם לא פוטרים את הבעיות והספקות במשיכת כתף ושיש אחרי מי ללכת. מכיוון שבני אדם מבינים דברים, והם יודעים איפה הם מותרים לעלות, כדאי שיעלו, וזאת בגלל הניתוק שקיים כיום בין הגוף שלנו לבין מצוות וקיומן. הדוגמאות הכי טובות הן שופר וארבעת המינים. המצווה היא לשמוע שופר, המצווה היא ליטול לולב. התגובה היא: זה פגאני. ובכן, זה לא פגאני, זה פשוט לא משהו שמקיימים בהירהור. זה לא כל כך מופרך, שהמצוות יהיו משהו שממש עושים, או לפחות אומרים. אבל את מה שאומרים אנחנו ממלמלים ולמה שעושים אנחנו קוראים פגאני. חלק מהניתוק הזה בין המצווה לגוף כולל גם ניתוק ממקומות, שמתגלה בעיקר בקוטב השני שלו, בעליה על קברי צדיקים ושאר מקומות שאין היהדות סובלת אותם מפאת טומאה. אנשים רצים לבתי קברות ומדליקים שם נרות במקום ללכת להר הבית, המקום היחידי (אולי אפשר להרחיב את זה גם לירושלים ובגוון חלש יותר לארץ ישראל) שיש מה להתעקש עליו. ועל זה אמרו אצלנו בבגדאד: נו, שוין. בכל אופן, אני מנסה איזה זמן לחזור למקומות מתוך אמונה שזה יחדש הבטים חדשים בחיים שלי. יש שלושה מקומות חשובים, שנקנו, והם הר הבית, מערת המכפלה וקבר יוסף. מערת המכפלה היא מקום מגניב, אבל אחרי הכל קבר. קבר יוסף גם הוא קבר, כל הבאסה. מה גם שהמצב שם עבור יהודים יותר גרוע מהמצב על הר הבית. וכך מתוך שלושה מקומות נשאר הר הבית. חשוב, חשוב לדעתי לעלות אליו-עליו. להפוך את קיום המצוות למשהו שיש לו יותר אחיזה במציאות.יצא לי בסוכות לעיין בספר מבוא לקבלה ושם כמובן הטענה היא הפוכה: זה יפה מאד לנענע לולב, אבל המצווה מתבצעת בצורה הטובה ביותר כשאתה מכוון כוונות. תסלחו לי, אבל אני צודקת כאן, ולא המקובלים. צריך להיות מרוכזים בקיום המצווה, בעשייתה ממש. זה הכי חשוב.

חוץ מזה אני גם חושבת שזו חרפה של ממש שיהודים אסורים בתפילה על הר הבית, שמוסלמים חפרו שם והשחיתו ממצאים ארכיאולוגיים יקרים מפז, שהצנחנים היו על הר הבית, מקום קדש הקדשים, והמשיכו לכותל, קיר תמך להרחבה ההרודיאנית. ובאופן כללי, בושה שככה המצב. אבל ככה המצב. ולא בגלל זה צריך לעלות. צריך לעלות כי כמו שכתבתי למעלה, זה מוסיף הבט חדש לקיום המצוות, הופך אותן לבעלות נוכחות פיזית בעולם.

יש התפצלות נוספת מהפיזיות והחיבור למקום, והיא כבר ממש קשורה לגוף. הרי לפני העליה על ההר צריך לטבול. הצורך בטבילה מתנסח כך: כדי להגיע למקום קדוש, אני צריך להיות טהור. המקום הקדוש הוא מופרד ולא נגיש למי שאינו טהור. יש שתי מערכות: מערכת של קדושה ומערכת של טהרה וטומאה. מערכת הטהרה מאפשרת גישה לקדושה. כדי להתקרב לקדש הפיזי צריך להיטהר. ישנם גברים שטובלים כל יום, אבל זה לא נעשה עם הקפדה על הסרת חציצה ושאר הלכות טהרה. נשים נשואות טובלות כחלק מפרוצדורת טהרה אחרי המחזור החודשי ונטהרות. נשים רווקות לא טובלות. נשים נשואות טובלות כדי שיהיו מותרות בקיום יחסי מין עם בעליהן. לשם מה יטבלו רווקות? זו דוגמא מצוינת לניתוק ממקום. כי אם היינו חיים במציאות שבה יש משמעות להר הבית, רווקות היו טובלות. אני מנחשת שערעור הקשר ההדוק בין טבילה ליחסי מין והקישור בין טבילת נשים לעליה להר הבית, מלבד חיזוק חשיבות המקום בחיינו, מציב את הלכות נידה בפרספקטיבה מעט יותר רחבה. במציאות שבה יש משמעות גם לטבילת גברים, יש עיסוק גם (במחילה) בהפרשות גוף של גברים ולא רק בהפרשות גוף של נשים, קשה יותר לטעון שהלכות נידה הם עול מרגיז על כתפי נשים, ולעומת זאת קל יותר לראות שההלכה מתעסקת עם הגוף ויש השלכות הלכתיות לפעילותו. בקיצור, אני בעד עליה להר הבית. באופן ישיר זה משנה את קיום המצוות כי זה מזכיר לנו שאנחנו קשורים למקום ולא נודדים עם יהדותנו במזוודה מתקפלת לאן שתישאנו הרוח, באופן עקיף זה מזכיר לנו שיש לנו גוף ושלפעילות שלו יש השלכות הלכתיות עלינו, ובקיצור רב זה עושה ידיים ורגליים ליהדות.

נתראה על הר הבית בדקה וחצי שהוא פתוח ליהודים – תמיד כדאי להתעדכן בשעות לפני העליה.

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “מסביב להר הבית

  1. בענייני טרנד העליה להר הבית שייך לכל הטרנד של חיפוש החוויות חדשות בעבודת ה' שלך, בדיוק כמו ראש השנה באומן או ל"ג בעומר במירון. כל אחד והמקום שעושה לו את זה.
    הניסיון לדרג אוביקטיבית מה קדוש יותר קצת עילאי ומתנשא על פני הפאגנים עובדי הקברים.

    • יש לי שתי דרכים לענות למה שכתבת.
      הדרך הראשונה היא להגיד, סבבה. אתה חושב שזה טרנד, אני חושבת שזה לא. בוא לא נדרג ושנינו לא נהיה עילאיים ומתנשאים.
      הדרך השנייה היא להגיד, הראל, תשמע. אני חולקת עליך. העלייה להר הבית היא לא טרנד. היא מצווה שאנחנו חוזרים לקיים עכשיו, ברוך ה', כשאנחנו יכולים. ראש השנה באומן ול"ג בעומר במירון הם בדיוק הפך העליה להר הבית. הם כוללים השתטחות על קבר, מקום של טומאה. ראש השנה באומן כולל גם ירידה מהארץ, כביכול כדי להיטהר ולהידבק בקדושה, כשלמעשה ארץ ישראל קדושה יותר משאר הארצות (משנת כלים, פרק א'). הדירוג האובייקטיבי מה קדוש יותר מופיע במשנה ויש סיבה טובה להתנשא על פגאנים עובדי קברים, שקצת הרחיקו לכת עם עבודת הקברים שלהם. ומרגע שהראיתי שיש במציאות היררכיה, לא איכפת לי להיות במקום גבוה יותר היררכית, קרי להתנשא.

      • אני לא חולק על העובדה שיש דירוג אוביקטיבי של קודש, ובטח מסכים שמירון ואומן זה מאוד קרוב לעבודת אלילים. אני פשוט מסתכל מהצד על טרנד הר הבית (ממתי טרנד זו מילת גנאי?) ושואל את עצמי ואתכם מאיפה זה בא. אני חושד (אולי בכשרים) שזה ג"כ סוג של חיפוש אחרי משהו ממשי דרכו נעבוד את ה' בעוד עבודת ה' האמיתית בעיניי תישאר מופשטת.
        אל תקשי עלי מעצם קיומו של בית מקדש במסורת היהודית כנראה שיש מקום לדברים ממשיים בעבודת ה' שלנו, השאלה אם אנחנו שם או שאנחנו שוב חסרי סבלנות לתהליכים עמוקים ומיגעים ומחפשים דרכי קיצור, אך כדי להבדילנו מהמון העם הנבער, בחרנו לנו מקום מיוחס יותר…

  2. הראל, אני מגיבה כאן כי אי אפשר להמשיך את השירשור.
    טרנד הוא לא מילת גנאי, אבל קשור בדרך כלל לשיגעון חולף. אני רוצה להאמין שלא מדובר בשיגעון חולף.
    אני לא חושבת שאומן ומירון קרובים לעבודה זרה. פשוט לי שיש שם המון כנות ורצון בעבודת ה' שמקיפה את כל האדם, בגוף ובתודעה ובהכל. אני פשוט חושבת שהליכה למקום טמא כדי להתקרב לקדש היא קצת מוזרה, שהרי דווקא ההפך נכון יותר, ויש להיטהר כדי להתקרב לקדש. אני גם חושבת שמה שקורה באומן ובמירון קורה בגלל הרצון להיות במקום קדוש ושיש שם בלבול. *ה*מקום *ה*קדוש הוא מקום המקדש, ולא מקום הקבר.
    ולגבי עבודת ה' האמתית, מופשטת או לא, אתה חושב שהאמתי הוא המופשט ואני חושבת שההעברה למישורים מופשטים היא אילוץ שקשור לגלות. וכאן אני מכניסה את המילה סבבה.
    אגב, מחר עליה להר הבית לסטודנטים, לכל המעוניין.

      • חשבתי שמצית אז אם לא, אשמח אם תסבירי את המשפט שלך "אני חושבת שההעברה למישורים מופשטים היא אילוץ שקשור לגלות"

      • יאללה
        לדעתי הקב"ה מאתגר אותנו עד כמה אנחנו יכולים לעשות מצוות גם אם הם נורא מוזרות (את חייבת לעשות סדר במנהגי הנענועים כמו שעשית לכיפות…)

    • זה מטעמי המצווה.
      מטעמי המצווה: חיזוק הקשר בין האדם לקב"ה על ידי הצבת דרישות הנוגדות את ההיגיון האנושי.
      עכשיו תגיד איך אתה מקיים את המצווה הזו ותצביע על השלב שבו אתה מקיים אותה.

      • אם הבנתי נכון את המשימה
        לקנות ארבעת המינים זה שלב נחמד וחינני כמו כל דבר שקשור לטבע ולירוק (למרות שאני קונה את הפשוט ביותר, סולד מחומרות) אבל לנענע אותם לארבע רוחות השמים כמגרש שדים… רק ההסתכלות בציפורניים בהבדלה מוזר מזה. ובכל זאת אני ממשיך כי זו מצווה כנראה, לפעמים אפילו בהתלהבות (כשאני לא עסוק בלהביט באחרים ולתהות מה הם מכוונים בעניים עצומות ובדבקות בזמן שהם עושים את זה)

  3. ראשית, יישר כח.

    שנית, ישנה שיטה רביעית: היא מוצגת בתחומין ז', במאמר של הרב שיל"ת. מצרף לך העתק חינמי שלו פה למטה. הייחוד של שיטתו היא שהוא לא מניח שום הנחות לגבי מיקום המקדש, הוא רק מחשב מתמטית היכן המקדש לא יכול היה להיות, ומתיר כניסה לאזורים אחרים ממילא. שיטתו לחלוטין עדיפה, בין היתר כי להיות בהר הבית תוך התבססות על ניחושים מושכלים לגבי מיקום המקדש היא משחק באש של איסורי כרת. אחרי הכל, מה אם אף אחד מאותם ניחושים מושכלים לא נכון, והעולים על סמך אותם ניחושים נכנסים למקום שהשהיה בו דומה לאכילת לחם בעיצומו של ליל הסדר?

    שלישית, העליה להר אינה מצווה. את מוזמנת לחפש בכל התרי"ג ולא למצוא. זו אולי התחברות לקדושה, זה אולי מעשה טוב ורצוי ונעים ונחמד ואהוב, אבל זו לא מצווה.

    רביעית, יש לנתק בין השאלה ההלכתית לשאלה הפוליטית. לצערי נראה שמעט מאוד מהאנשים מנתקים ביניהן.

    חמישית, אני לא עולה. כל עוד הנושא לא נמצא בקונצנזוס, או מתקרב לקונצנזוס, אני מותיר את המאבק הזה לאחרים ומעדיף להתמקד במאבקים אחרים. אבל אם את מאמינה במה שאת עושה – אשרייך וראי ראשית.

    שישית, ישלח יי רפואה שלמה ליהודה.

    http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=3077

    • תקרא שוב: לא כתבתי שיש מצווה לעלות להר. כתבתי שיש נתק בין מצוות לבין העולם. הפיזי. זה שמריחים ורואים ושומעים וממששים וטועמים אותו, ועומדים בו.
      ושירפא אמן.

      • "העלייה להר הבית היא לא טרנד. היא מצווה שאנחנו חוזרים לקיים עכשיו, ברוך ה', כשאנחנו יכולים."

        ניטפיקינג, ניטפיקינג, ידוע. ועם זאת דומני שלשורה הזו התייחסתי, על אף שהיא לא רשומה ברשומה עצמה אלא בשקלא וטריא.

    • אני אעדכן את זה:
      העלייה להר הבית היא לא טרנד. היא גם לא מצווה. היא התקרבות למקום קדוש, שעשינו עד כתלי רחבת הר הבית כשאסרו עלינו להתקדם הלאה, ועכשיו, כשאנחנו יכולים, אנחנו ממשיכים עוד כמה צעדים קדימה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s