ימים בלי קטר 14

ובכן, חשבתי שלא ראיתי כלום בשבת. רייה, רייה (במבטא צרפתי כבד). אבל אז קמתי היום בבוקר ונזכרתי באבא של חברה שלי. ישבתי אצלם בשבת, ואמרתי להם, שכשהייתי קטנה (מדובר בכמעט שני עשורים לא רצופים של שהיות שבתיות אצל החברה הזו) ממש לקחתי את שמעון (זה שם האב) ברצינות. אבל אז, פניתי לאמא של חברה שלי, ראיתי אותך צוחקת מאחורי הגב שלו. שמעון הסתכל עלי בתמהון ונהם: צוחקים מאחורי הגב שלי? אני לא ידעתי! וזה רק הגביר את הצחקוקים שלי. אחר כך היה לנו דיון, לשמעון ולי, על ההידרדרות הכוללת של הנוער במדינת ישראל. תפקדתי כמקהלה יוונית משום שאני לא מאמינה בהידרדרות הנוער. ואז הגענו למצב, שהוא, כך סיכמנו, מחפיר. ניסיתי לדרבן אותו ללכת לחינוך, מה שנקרא. הוא, מה שנקרא, דחה את קריאתי. לא נורא. בסופו של דבר הוא סיפר לי סיפור נחמד על יקים, אותו הוא הקדים בשאלה: את יודעת מה זה יקה? אמרתי לו: יהודי קשה הבנה. הוא לא שם לב לראשי התיבות המרנינים האלה, וחברה שלי אמרה לו: אבא, לא הבנת. ופרטה לו: יהודי קשה הבנה. אההה… אמר שמעון. הוא יודע להיחלץ ממבוכות. הוא טען, שיקה כותבים ב-כ', ורק יכים, שהם אנשים מאד מדויכים, מקפידים לכתוב ב-ק'. אני מודה שזה לא לגמרי מצחיק ויש לו רגעים טובים יותר. אבל מה שכן, דרויאנוב קם לתחייה מול עיני כששמעון פלפל את הפלפול הזה. ספר הבדיחה והחידוד או לא ספר הבדיחה והחידוד? (רמז: זו שאלה רטורית; בהחלט כן ספר הבדיחה והחידוד.)

דרויאנוב חי וקיים, וזה יום 14 בלי קטר.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s