לפרשת משפטים

על פרשת משפטים ומכירת יוסף

מוקדם יותר במהלך שנה זו הרהרתי בכך שמכירת יוסף בנויה על דיני שומרים שבפרשת משפטים, או שלהפך, דיני שומרים בנויים על מכירת יוסף.

אנחנו מתחילים עם "ויאמר אליהם ראובן: 'אל תשפכו דם; השליכו אתו אל הבור הזה, אשר במדבר, ויד אל תשלחו בו' למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו" (בראשית לז, כב), שיוצר את המסגרת הנרטיבית לסיפור יוסף כסיפור של השבת פקדון, ובהמשך נדמה לי ש"ויקחו את כְּתֹנת יוסף, וישחטו שעיר עזים, ויטבלו את הכֻּתֹנת בַּדם" (בראשית לז, לא) מקביל ל"על כל דבר פשע: על שור, על חמור, על שֶׂה, על שַׂלמה – על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה – עַד הא-להים יבֹא דבר שניהם. אשר ירשיעֻן א-להים, ישלם שנים לרעהו"  (שמות כב, ח), עם סמיכות השלמה (הכתנת) והשה (שעיר העזים) שבו, וכמובן "ויכירה ויאמר 'כתנת בני! חיה רעה אכלתהו! טרֹף טֹרף יוסף!'" (בראשית לז, לג) לעומת "אם טרֹף יטָרֵף יבאהו עֵד, הטרפה לא ישלם" (שמות כב, יב), שמהדהד את "ויאמר אליו יהודה לאמר: 'העֵד העִד בנו האיש לאמר: לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם'" (בראשית מג, ה) – כמובן שמילות עדות לא מופיעות בסיפור קודם ו"האיש" לא העיד בהם דווקא. יפה בעיני החיבור בין אחד הסיפורים האהובים עלי, עם כל המוטיבים המשתרגים בין סיפור לסיפור, והדילוג בין הזמנים ומקומות ההתרחשות, לבין אחד הקטעים היותר משפטיים. (מבחינת חוזק, זה לא חיבור ברזלי במיוחד, זה יותר חיבור של בדיל.)

מחשבות על פרשת משפטים ועל עצמי

כשהייתי בבית חב"ד של קרייסטצ'רץ', המכונה בפי היהודים גם בית חב"ד של קנטרברי משום ניגוד האינטרסים בין המשיח של הנוצרים לבין המשיח שלנו, והייתי רעבה לשיח אינטלקטואלי-זהותי-פוליטי (או אחר) – לא בתור משתתפת חלילה, בתור מאזינה, במקום לקפוץ על כל שבריר שיחה ולמיין אותה לפי צרכי ולדבוק בה, ניהלתי שיחות עם מושקא.

מושקא הוא שם חב"די נפוץ לבנות, על שם הרבנית חיה מושקא שניאורסון (1), אשתו של הרבי מלובביץ', והוא מגיע ממילת מושק, שמשמעה אשך בסנסקריט, על שם אשכיהם של איילי מושק, מהם הפיקו בעבר, לפני שהיתה סינתזה בתנאי מעבדה, את החומר הריחני הנקרא אף הוא מושק והמשמש בתעשיית הבשמים על שם ריחו הטוב. בכל אופן, מושקא זו היתה ילדה כבת שש, שחיה עם אבא, אמא ושני אחים בעיר שאין בה קהילה יהודית כמעט בכלל ושהיהודים שאכן נמצאים בה הם ישראלים בשנות העשרים לחייהם, שעסוקים לרוץ מטרק אחד לשני וממסלול אחד למסלול אחד. נדמה לי שהיא היתה בודדה מעט. יתכן שלמקומות כאלה צריך לשלוח דווקא חסידי חב"ד מבוגרים יותר, אך אני סוטה מהנושא. מושקא היתה בודדה, אני הייתי בודדה (2) ומשום מה החלטתי לשוחח עם מושקא. כשאזלו נושאי השיחה שלנו, וזה היה קורה במחזוריות מסוימת, הייתי מציעה לה שנכתוב סיפור. יו ויל טל מי ד'ה סטורי, הייתי אומרת לה, אנד איי ויל רייט איט, אנד ד'ן וי ויל דרו פיקצ'רז. ומושקא היתה פותחת בדברים:

פעם היתה נסיכה, והנסיכה גרה בארמון, שהיה גם ספינה וגם מכונית וגם מטוס

מכיוון שמושקא היתה בת שש, הלכידות של הדברים שלה לא היתה חזקה במיוחד, ולקח לה המון זמן להנפיק את המשפט הזה. אף פעם לא התקדמנו מעבר אליו, תמיד היה משהו שהיה תופס את תשומת ליבה.

זה בעצם הסיפור על איך לא כתבתי סיפור עם מושקא, אבל זה גם סיפור על הצורך לספר סיפור אחד. הצורך הזה מתגלם כאן במוטיב שאני משערת שהיה הופך להיות מוטיב חזק מאד לו הסיפור של מושקא היה מתקדם, מוטיב האחדות: הספינה שהיא מטוס שהיא בית שהוא מכונית. הקשר של כל זה לפרשת משפטים הוא כפול. מחד, הקשר נוצר מכיוון שאני יצרתי אותו. הדבקתי את הסיפור על מושקא לדברים שאני רוצה לכתוב כאן על פרשת משפטים. מאידך, הקשר נוצר מכיוון שפרשת משפטים מצטרפת לפרשת יתרו, שכוללת את הגעת יתרו ואת מעמד הר סיני ואת הדברים שאחרי המעמד, ויחד עם עוד כמה פרשות היא מספרת לנו איך בני ישראל קבלו מצוות ותורות, חוקים ומשפטים. הסיפור האחד הזה על המטען הרוחני שבני ישראל החלו לשאת במדבר נשמע כך: בני ישראל (כלומר יעקב אבינו) ירדו למצרים, המצרים שעבדו אותם, ולכן ה' העניש את המצרים. הוא פדה את בני ישראל והוציא אותם ממצרים דרך ים סוף, שנקרע לשניים, והחל להוליך אותם במדבר אל עבר ארץ כנען. אחרי הליכה של כך וכך ימים במדבר הוא הביא אותם לפני הר סיני ושם התגלה ה' לבני ישראל בברקים ובקולות ומסר להם את התורה בצורת עשרת הדברות. כמובן, קריאה זהירה בחומש מראה שיש כמה סיפורים על כל אחת מתפניות העלילה בסיפור. מסתבר, למשל, שהיתה מערכת צווים לפני מתן תורה, שהרי משה שפט לפיהם את בני ישראל. או שהיה מעמד הר סיני ובו קיבלו עשר דברות. או שה' דיבר עם משה ומסר לו חוקים מפורטים על עבדים, שפחות ומה עוד (3). מה שמעניין אותי כאן הוא לא ההפרדה בין הסיפורים האלה (4), אלא העובדה שהם נמסרים כל השנים כסיפור אחד. הידיעה שאני יודעת על עצמי שאם יבקשו ממני לקרוא קריאה צמודה את הפרקים שמספרים את הסיפור, ולהסביר מה אני קוראת, אני אבוא במבוכה גדולה, כי הסיפורים יתפרקו לי בעודם יוצאים מפי. אבל אם יבקשו בעל-פה? הו הו, איזה סיפור אחיד אני יכולה לספר. נו, כבר סיפרתי אותו (5). ונו, זה לא קסם? לדעתי זה קסם. או פלא. שככה אפשר לספר סיפור אחד למרות הכל.

_________________________________________

(1) שהיתה, אגב, אשה יפה למדי. זה לא יוצא דופן, מכיוון שנשים שייכות למגדר יפה, באופן כללי.

(2) וכבר אמר הרי"ד: אני אדם בודד.

(3) זה משפט שבנוי על התבנית "סיפור על גמדים, פטריות ומה עוד", של אלונה פרנקל, שכאן המקום להמליץ עליו.

(4) זה לא לא-מעניין אותי קטגורית. זה מעניין אותי, אבל מחוץ לגבולות רשומה זו.

(5) מה שנקרא: לעיל.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s