ד"ר משאלי, אורי אורבך, אחמד טיבי ועפו אגאבריה נכנסים לכנסת

ד"ר דוד משאלי, לשעבר תושב אפרת וכיום תושב שהם, מנתח לב בתל השומר, מנתח זאטוטים, תינוקות ממש, שלוקים במומי לב חמורים. חלק מהמנותחים שלו מגיעים מתל-אביב ומירושלים, חלקם מכפר סבא. אחרים מקלקיליה וחלקם מחברון, משכם, מג'נין ומרמאללה. בנו של דוד משאלי … להמשיך לקרוא

שרון מת

השנה בברוריה היתה בסימן ההתנתקות ובסימן ההתפרעויות האלימות בעמונה. אריאל שרון נדם איפשהו בין לבין. אני זוכרת שזה היה יום חמישי, היום היחידי שלא היה בו סדר גמרא בבוקר חוץ מיום ראשון, והיינו מנצלות אותו לשינה עד שעה מאוחרת יותר, להשלמת פערים בסדרי בקיאות ולחבורות בשיעורי אירובי בהדרכת עידית. הבנות האמריקאיות היו צריכות להתייצב בבית המדרש כמו בכל יום, לסדר, שיכין אותן לשיעור באיזו בבא (אותנו הפגישו עם מסכת שבת). 

אני לא זוכרת למה הייתי ערה בבוקר הזה, את רב הלימוד שלי עשיתי בלילות, אבל הייתי ערה, ומסביב היו הרבה קולות שבקשו ללכת להוריד את כולן מהחדרים שיבואו מהר לבית המדרש. הבנות האמריקאיות היו כבר מכונסות בו לאמירת תהלים לרפואתו של אריאל שרון. הבנות הישראליות, אנחנו, לא הספקנו. חצי שעה מאוחר יותר ירדו בנות, מחו קרומי שינה ונכנסו לכיתה בה חכתה כבר אלישבע – איפה היה הרב אהד? הוא היה שם? – ורצתה לדעת למה. למה לא איכפת לנו מאריאל שרון ולא באנו להגיד תהלים.

הייתי מנותקת מאד מכל הספור הזה. אחרי ההתנתקות תהיתי איך יכול להיות שאנשים לא מעלים חיילים על טרמפים, אבל תהיתי גם איך החיילים הלכו לפנות יישובים, וגם איך אפשר בכלל להגיד למפקד שלך לא על פקודה שאינה לא חוקית בעליל. כשקברניטי ההתנתקות התחילו ליפול כמו דומינו, מי בכתבי אישום ומי בשפעת מצויה, לא חשבתי שזה בגלל ההתנתקות, כי לא כך אני מפרשת את העולם. אני זוכרת שהסתכלתי על הכל מבחוץ, ואמרתי, איך זה יכול להיות שאף אחד לא מתכנן מה יהיה הצעד הבא. פינינו את גוש קטיף, האם מישהו עצר לחשוב מה יהיו ההשלכות? ומתי יתגלו שמותיהם של קבלני הטרקטורים שהרוויחו הון מכל הסיפור הזה ונדע מי דחף לחורבן היישובים? חוץ מזה, אצלנו בבית לא היו סנטימנטים כלפי מנהיגי האומה ונבחריה. בגין ובן גוריון מוזכרים פה בחיבה, אבל אמא מרמתיים ושם לא חבבו את משפחת שיינרמן, ורבין אמר דברים בלתי נסלחים, ונתניהו התקפל, ואולמרט ביריון, ואוי לנו שאלה המנהיגים שלנו, לאן נלך מכאן. אז כאמור, הייתי בבית המדרש כשקראנו תהלים כי מאיזו סיבה מסתורית הייתי ערה, אבל לא הצלחתי לגייס את החמלה והרעד הראויים למעמד.

אני זוכרת איפה ישבנו כשאלישבע שאלה אותנו למה לא איכפת לנו, ובנות שכן היו בבית המדרש אמרו שנכון, הוא עשה דברים רעים, אבל לא צריך לשפוט אותו לפי המעשים שלו. זהר פתחה ספר תהלים ואמרה שהיא קוראת על רשעים שירקבו, ולא ברור לה איך פסוקים כאלה אמורים להביא לרפואתו של אריאל שרון. הוא הרשע שצריך להירקב. ואז שוב חזר איזה רצף של בנות שבקשו להפריד בין האדם למעשים. בגלל הניתוק שלי שמתי לב לחוסר ההיגיון בדברים שלהן ואמרתי, מה זאת אומרת להפריד בין האדם למעשים? כמה אנסים יש בכלא שהלב שלהם קרס? כמה גנבים? כמה רוצחים? כולם נזקקים לטיפול רפואי דחוף ולרחמי שמים, ואנחנו לא קוראות עליהם תהלים וכן מחברות אותם ואת מעשיהם. אולי אתן מתכוונות, הצעתי, שלמרות המעשים הנוראים של שרון הוא ראש הממשלה שלנו ותפקידו מקנה לו איזה מעמד מיוחד, שבגינו יש להתפלל עליו למרות פשעיו הרבים.

נדמה לי שאלישבע התחרטה על כך שנתנה לי לדבר, והיא אספה את הדברים ואמרה שנראה לה שהפכנו אדישים יותר.

עכשיו שרון מת. הוא היה מצביא דגול, ואדם דורסני מעט. יום אחד הפנה את הדורסנות שלו כלפי מקומות שמחנה הימין האמין בהם, והמחנה לא סלח לו על הבגידה הזו. כנראה היתה בו גם חמלה, והיה לו חוש הומור. הוא היה גם סקסיסט. פעם שאלו אותו מה הוא חושב על דבריה של קונדוליסה רייס, והוא אמר שלא הקשיב כי הסתכל על הרגליים היפות שלה. הוא ומאיר הר ציון היו גיבורים של ממש, ומעלליהם איפשרו מרווח נשימה אחרי ההסתננויות, אך כנראה גם פגעו אנושות באוכלוסיה אזרחית. נראה שהוא היה דמות מורכבת. בעזרת ה' אוסיף עוד כמה דברים על עניין דמויות מורכבות השבוע, לכבוד פרשת יתרו. בינתיים, שינוח בשלום על משכבו, מה אני יודעת.