לעניין המטרידים

(ניסיתי לכתוב בצורה שוויונית ומתוך מודעות לכך שגם גברים מוטרדים מינית, אבל אני לא מכירה מקרים כאלה ולעומת זאת כואבת מקרים של הטרדה מינית של נשים שאני מכירה, אז זה לא הצליח לי. הרשומה מנוסחת בלשון נקבה אך פונה לבני-אדם משני המינים.)

פעם טעיתי(1). החבר'ה נפגשו ואורגן משחק, שהשתתפתי בו למרות שנעדרתי מהמפגש. כל אחד נידב כמה פרטים מסתוריים על עצמו, שנכתבו על פתק. החבר'ה ניסו לגלות במי מדובר. כהכנה למשחק נשאלתי מה אני יכולה לגלות על עצמי שאף חבר בחבורה לא יודע, ואני לא יודעת למה עשיתי את זה, אבל אמרתי שהוטרדתי מינית. הייתי יכולה להגיד  שאני  אוהבת לשתות תה בלי סוכר (מפתיע כל פעם מחדש, לא ברור לי למה), או שפתחתי את הראש (הצלקת שם, ולדעתי היא בולטת למדי), או שהיה לי קיפוד, אבל אמרתי שהוטרדתי מינית. המארגנים (אנחנו עדיין בשלב טרום-משחק) די נדהמו לשמוע את זה, ושאלו אותי אם אני בטוחה שזה מה שאני רוצה להגיד, ואמרתי שזה לא משנה, המטריד צריך להתבייש, לא אני, ואז אמרתי שאולי זה לא מתאים, והיתה אי הבנה וזה מה שנכתב על הפתק שלי. בסופו של דבר הסיטואציה היתה כזו: חברים שלי ישבו בחדר, שאני לא נכחתי בו, ונאמר להם שהוטרדתי מינית.

כששמעתי את הדברים התכווצתי. נבוכותי. כעסתי קצת, הרי ביקשתי שלא, והיתה אי הבנה וכולי. אבל זו היתה אחת הפעמים היחידות בה הצלחתי למנוע מעצמי להיכנס למעגל מחשבות שליליות בעקבות אירוע שלא ניתן לשנות אותו (למרות שניתן היה למנוע אותו). הזכרתי לעצמי שהמטריד צריך להתבייש ולא אני, והנחתי שבקהל יש עוד בנות שעברו חוויה דומה ואולי זה יעזור להן איכשהו. וכך חייתי עם תחושת צדק קדוש, ולמדתי עוד על ההבדל בין משהו שמתאים לפעילויות חברתיות למה שמשרה אווירה כבדה.

היו לנו עוד שיחות בינינו. ישבנו, קבוצת חברים, נושא ההטרדות המיניות עלה ודיברנו עליו כמו שרק אנחנו יודעים (יש כאלה שקוראים לזה טרחנות, ויש כאלה שקוראים לזה עומק. הכל תלוי בזווית ההתבוננות). מישהו סיפר איזו בדיחה על כך שזה בעצם מחמיא לנו, הנשים, שמטרידים אותנו מינית. התגובה היתה קטילה של האמירה הזו, חוסר רצון לשמוע דברים כאלה ואזהרה לבל יאמר דברים לא ראויים כאלה בעתיד. נכון, פלירטוטים זה מגניב, וכיף לשמוע דברים כמו "את יפה" ,  אבל לדברים האלה יש מקום וסדר(2), וכשהם לא מגיעים במקומם וכסדרם זה מטריד ואין בכך ולו קורטוב מחמאה.

לעיתים מושמעת טענה לפיה נשים מגזימות(3) בתלונות שלהן והופכות את היחסים בין המינים לבלתי אפשריים. זו אחת הטענות השנואות עלי. לרוב היא מגיעה מאנשים ונשים שלא מבינים את מקומם וסדרם של דברים. כפי שכבר כתבתי, מחמאות ופלירטוטים נעימים בסיטואציות מסויימות, לא תמיד. שנית, נניח לרגע שהחוקים המבקשים למנוע הטרדה מינית אכן הופכים את היחסים בין נשים לגברים לבלתי אפשריים. האם יתכן שהיחסים בין המינים היו בלתי אפשריים גם לפני טביעת המושג הטרדה מינית, פשוט משום שחייהן של נשים היו בלתי אפשריים כשנחוו כמן "כל אחד עובר חוטף קוטף קולע לו זר", אבל מן הצד הנחטף והנקטף? ישנו טיעון נוסף: איך זה שכל השנים לא היו תלונות ופתאום עכשיו כל אישיות ציבורית נאשמת בהטרדה מינית? ובכן, לא תמיד הכירו בכך שהטרדה מינית אכן מטרידה. ברוך ה' זכינו לתקן את העולם  במשהו ולהסדיר במעט את הנושא הזה. שנית, אנשים הרשו לעצמם ואף אחד לא העמיד אותם על מקומם, כי פחדו, כי לא היה נעים, כי האווירה היתה שזו הנורמה(4) הגיע מישהו שהבין שזה לא בסדר והתלונן. זה הכל.

יש לי עוד דברים להוסיף בנושא, אבל הם עניין לרשומה אחרת. אני רוצה לחזק כמה תובנות שהבלעתי כאן ובהערות. כמו כן יתכן שלא ממש הבלעתי, אלא כתבתי במפורש, אבל אני רוצה לחזור ולחזק אותן ואף להוסיף עליהן.

תובנה א': אנשים מסביבנו עברו הטרדה מינית. זה לא רחוק, זה לא משהו שמתרחש רק בסרטים.

תובנה ב': אם נעביר את המעשה לסיטואציה אחרת, ננתק אותו מהקשרו, נגלה שמה שהיה הטרדה נעים, בעצם. זו דוגמא לכך שמשמעות של מעשים תלויה בסיטואציה. כמו כן זו תזכורת לכך שהתנאים היו כפי שהיו ולכן ההטרדה אכן הטרדה ולא מעשה נעים ונחמד.

תובנה ג': נשים לא מוחמאות מהטרדה מינית.

תובנה ד' (נובעת מתובנה ג'): אמירות בסגנון: "אותה אף אחד לא היה מטריד, איף יו נואו וואט איי מין ;)" או "אתן הנשים, בטח ההטרדות המיניות האלה נחמדות לכן" פשוט לא מתקבלות על הדעת(5).

תובנה ה': תלונה על הטרדה מינית לא מסכלת את היחסים התקינים בין נשים לגברים, אלא מסדירה אותם.

סיפור נחמד לסיום: יש אנשים נחמדים בעולם ואני מכירה כמה כאלה.

_____________________________

(1) משתמע מכך שטעיתי פעם אחת במשך כל חיי, וזה יפה, אבל רחוק מהמציאות.

(2) למשל, כשאיש בן שבעים אומר לאישה בת עשרים שהיא יפה, משהו קצת צורם אבל אין מה לעשות נגד זה. כשהאיש הזה הוא המרצה שלה ואומר לה את זה בשעת קבלה במשרד שלו, זה לא במקום; ללטף מישהו זה נהדר, אבל זה מגיע אחרי שמכירים אותו, לא כשהוא עדיין זר. יש סדר להתרחשויות באינטראקציה בין אנשים.

(3)  הטענה ההפוכה היא שזו אשמת הנשים, שלא מתלוננות מספיק. מכך אפשר ללמוד שלעולם אי אפשר לרצות את כולם.

(4) לעניין אווירה. כשמרצה אומר דברים בסגנון "כמו שאת נראית, את לא צריכה להיות לחוצה מהמבחן", ואנשים לא מזהים שהכיתה היא לא מקום בו אמירה כזו מתאימה (איפה יכולה אמירה כזו להיות מתאימה?) , או מזהים ושותקים, נוצרת אווירה בה למרצה מותר להעיר הערות מיניות ומינניות. האווירה הזו היא הנורמה. אני מניחה שהמרצה הזה לא הטריד או אנס אף אחת, רק סיפר בדיחות סרות טעם כאלה, ומרשה לעצמי להתנבא, שיום אחד יקום סטודנט שיבין ששיעור לא אמור להתנהל כך, יתלונן על המרצה וכולנו נשמע על מרצה תמים, שסטודנטים הפלילו אותו על לא עוול בכפו. מרצה, ראה הוזהרת. עוול בכפך.

(5) המסקנה האופרטיבית מכך היא, שאסור להעיר הערות כאלה.

דינה

Image

שכם לוקח את דינה, איטליה, המאה הי"ז

פרשת השבוע היא פרשת וישלח (פרקים ל"ב עד ל"ו בספר בראשית). פרק ל"ד מפרט את סיפור דינה, בת יעקב, שיצאה "לראות בבנות הארץ". שכם בן חמור לקח אותה, שכב איתה ועינה אותה (הפרשנות המקובלת היא שאנס אותה). בהמשך נפשו של שכם דבקה בדינה והוא רצה לקחת אותה לאישה. בני יעקב לא כל כך אהבו את הרעיון והם הציבו תנאי לנישואין: על שכם ובני עירו למול עצמם. וכך היה. עוד בני העיר מתרפאים מהמילה, כואבים ודואבים, עלו עליהם שמעון ולוי בני יעקב והרגו אותם. הם גם בזזו את רכושם ושבו את נשותיהם. בתגובה לביקורת של יעקב על המעשה הם ענו: הכזונה יעשה את אחותנו?

יש עוד מה לדבר על זה, אבל זה לא הזמן. יש לבדוק מה כל האלימות שהפרק רווי בה, למה, מה ההצדקה. האלימות הזו גם נוכחת בשתי ההערות שלי. צריך לבדוק גם את הסיבה לזה. אבל כאן המטרה שלי היתה רק להעיר את שתי ההערות האלה. אם יתרחב לי ארחיב. מי יתן ולא נשמע יותר על נפגעות אונס.

(לאן נעלמו ההערות שלי? אני חוזרת כמה חודשים מאוחר יותר והן אינן, נעלמו כדנידין אחרי ששתה מהמים הסגולים. ובכן, הערה ראשונה היא, ההבדל הדק בכתוב בין "וישכב איתה" לבין "ויענה". עם כל הפטפטת היום סביב מעשי אונס והתהיה הנצחית האם זה היה בהסכמה או לא, איך זה התחיל ואיך זה נגמר, אני מוצאת את הרגישות הזאת מדויקת: לפי הפרשנות המקובלת המעשה התחיל בהסכמה והפך לאונס. גם מקרים כאלה עלולים להתרחש. ההערה השניה היא, שזה רצח על כבוד המשפחה בו הנרצח הוא הפוגע (האנס) ולא הקרבן. לא הייתי רוצה שמעשי רצח יתרחשו, אבל אם רומיאו חייב למות, אולי עדיף שזה יהיה הרומיאו הנכון. בשורות טובות.)

שבת שלום

(שיר לוחמני ברוח האלימות בפרק ל"ד)