לפרשת משפטים

אני משערת שזו הנסיכה שמושקא התכוונה אליה. כמובן, מדובר בציור שאני ציירתי, לא מזמן, למעשה, והוא דיוקן עצמי.

על פרשת משפטים ומכירת יוסף מוקדם יותר במהלך שנה זו הרהרתי בכך שמכירת יוסף בנויה על דיני שומרים שבפרשת משפטים, או שלהפך, דיני שומרים בנויים על מכירת יוסף. אנחנו מתחילים עם "ויאמר אליהם ראובן: 'אל תשפכו דם; השליכו אתו אל … להמשיך לקרוא

ימים בלי קטר: משהו כללי

חדי העין מבין הקוראים ודאי שמו לב לכך שנפסלתי אתמול בספירת העומר. ובכן, לא נורא. אתמול קרה דבר חשוב מאד. האחיין שלי שוב עשה אמבטיה. משתמע ממה שכתבתי שזה אירוע נדיר, ולא היא. זה קורה בתדירות די גבוהה.

האחיין שלי הוא יצור קטן שלא מפסיק לזוז. הוא גם חברותי מאד, ואת זה הוא לא ירש מהצד שלנו. מעניין להסתכל עליו, כי כל הדברים שאני רואה אצל אנשים מסביבי קיימים אצלו בצורה גולמית. נניח, זה שאנשים חברותיים רבים עם החברים שלהם. זה שיש כל הזמן חיכוך, והם לא שוברים את הכלים. הם פשוט ממשיכים להם הלאה בחייהם, לפעמים הם מתנצלים ולפעמים הם לא, ואף אחד לא מתעלף מזה. ונניח, הם לא תמיד מבינים אחד את השני במאה אחוז, אבל הם מצליחים לדלג מעל פערי ההבנה ולומר, בסדר, אני לא מבין, אבל יאללה גם כן תקשורת ודיוק. ולפעמים אני מסתכלת על זה בתור קטסטרופה, ולפעמים אני נזכרת בדיוק הממאיר ולאן הוא עשוי להוביל, הצורך הזה בהתכווננות, ואחר כך בשהיה בתוך המצב, ובא לי לבכות (אבל אני לא בוכה כי יש לי הסכם עם עצמי להפסיק להיות כזאת נקבה. אני קשוחה מאד, בעצם). ואז אני רואה את האחיין שלי עובר בין מצבים: מחייך אלי בכנות רבה, עם המון שיניים, ושניה אחר כך מחליט להרביץ לי בכנות רבה, בגבות מכווצות, והוא פונה לכולם באותה לבביות, על אף שאת אבא שלי הוא אוהב יותר. ואני רוצה קצת להיות כמוהו. ובכל אופן, אני רוצה לאפשר לעצמי את האמבטיות שלו.

האמבטיות של האחיין שלי הן מופע מרהיב של קואורדינציה. הן מתנהלות כך: מישהו אומר שצריך לעשות אמבטיה, ואז אני מתנדבת לעשות את המלאכה הזו. לפני שהאמבטיות מתחילות, צריך להפשיט את האחיין מבגדיו. ברוב המקרים מתברר, שלא לחינם קורה שהילד מתהלך בעולם הזה ומפיץ ריח של חיתול מלוכלך. אכן, החיתול שלו מלוכלך. ואני רוצה לומר כאן, במקום שמתאפשר לי, שחיתול נוטה להתלכלך בחומר שנוטה להימרח. ואת זה אנחנו לא מכניסים לאמבטיה, כי אז נקניקי הדרדס יתרחץ במים צואים, ומה הועילו חכמים בתקנתם? לכן יש שלב מקדמי, שכולל מן מקלחת קצרה, ובה, ובכן, אין דרך אחרת לומר את זה, מורידים שכבות של קקי מטוסיקו של התינוק, ולסירוגין שכבות של קקי מעל הידיים של מנקה הטוסיק (להלן: אני). וצריך הרבה אמונה כדי שאותן ידיים שקרצפו צואה מעל עור יצלחו שוב לפעולות עדינות, כמו גירוד בעיניים, או קליעת צמה בשיער. רק אחרי השלב הזה אני מניחה את דרדסי הנקניק (או נקניקי הדרדס) בגיגית מלאה במים ומגישה לו כלים, והוא מכניס מים מהגיגית לכלים ומעביר את המים מכלי לכלי. לפעמים הוא עוצר להקשיב לרעש שמים משמיעים כשהם נכנסים לבקבוק עם פיה צרה, ולפעמים הוא מתרכז בשפיכת מים מבקבוק לצלחת ומצלחת לבקבוק. אני רוחצת אותו ומסבנת אותו ורוחצת אותו, ואחר כך מתכווננת על הרצפה של חדר האמבטיה כך שאוכל לצפות בו ומחבבת במיוחד את הרגעים שבהם הפרצוף שלו עוטה הבעה מלאת ריכוז. ולפעמים האחיין שלי כל כך מרוצה אחרי העברת מים מהכא להתם, שהוא מחליט שמגיעה לי נשיקה, וזה נחמד מאד. אבל רוב הזמן אני מסתכלת עליו, ולפעמים מראה לו שכלי מסויים עושה כך ולא אחרת, ומשפריץ כך, ואפשר להעביר אליו מים ככה. בכל אופן, בשלב כלשהו מגיע הזמן לצאת ולהתלבש. ולפעמים, כשאין מגבת מוכנה מבעוד מועד, יוצא, שבדרך לחדר, אני מחזיקה בידיים שלי ועל הגוף שלי יצור קטן למדי ונקי מאד ורטוב מאד, שלפני כמה דקות היה מכוסה ב, הממ… קקי, והשתדלתי מאד להחזיק אותו רחוק ממני, שמא ידבק בי משהו. ולא רק אני עושה כך. גם אנשים אחרים, כך מתברר, לא ממהרים להדביק אליהם תינוקות מכוסים בקקי, אבל לא נרתעים מלהחזיק ולחבק תינוקות אחרי האמבטיה. והיכולת הזאת להתנקות מהטינופת ולחבק, זה היה שיעור שהאחיין שלי לימד אותי בסוכות, למעשה, כשהיה לנו שבוע של אמבטיות וריצות ושיגועים, ואני חושבת שבגלל הבנאליות של השיעור הזה חיכיתי עד עכשיו כדי לכתוב אותו. כי תראו, התלבטתי מאד, אבל נזכרתי, שיש סיבה לכך שדברים הופכים לבנאליים.

עם ספר ברחובות

'כח סוס' של רוני סומק נמכר בחמישים אחוז הנחה באקדמון. קניתי אותו וקראתי בו כשחיכיתי לאוטובוס. הגיע אוטובוס לגבעת התחמושת, עליתי עליו והמשכתי לקרוא.  

הנהג צעק: או! אוהווו!

הסתכלתי מסביב וראיתי שהגענו לתחנה הסופית. ירדתי ועליתי לרכבת, שהגיעה מיד, והמשכתי לקרוא.

פתאום ראיתי שלידי עומדת כרטיסנית. הלכתי לתקף את הכרטיס שלי. עצר כרטיסן אחר ושאל אותי אחרי שגמרתי לתקף את הכרטיס:

מה את עושה?

אמרתי לו שהעברתי את הכרטיס.

למה אחרי שעה?

אמרתי לו שאנחנו נוסעים חמש דקות, בסך הכל, ואני לא איזה מתפלחת לרכבות.

בפעם הבאה, לפני שאת מעבירה את באה אלי. 

למה?

כדי שתקבלי קנס.

מה פתאום!

כאן היה רצף של צעקות, שמה שהיה מעניין בו הוא, שברור שזה היה רצף צעקות למרות שלכרטיסן היה קול צרוד שלא הצליח לעלות על כמה דציבלים. אני לא זוכרת איך זה נגמר. לא נקנסתי, זה ברור, עובדה שאין לי דו"ח בתיק.

אפשר לקרוא את הקטע הזה כקריאה למרי אזרחי: אל תלכו לקבל קנס לפני שאתם מתקפים את הכרטיס. אל תרשו לאף גוף עירוני, ממשלתי או אחר, להרוויח כסף בקלות, כמו שהוא יודע, על ידי תחיבת ידו הארוכה לכיסכם הרדוד (או העמוק). ואפשר לקרוא את הקטע הזה כתיאור ההשפעה של 'כח סוס' על בני אדם וללכת לקרוא ברוני סומק, שמניח מטפורות אחת ליד השניה וככה נכתבים לו שירים.

א-להים שבתוך השמש

כשחזרנו הביתה היום נסענו מול השמש, שהיתה מאחרי ענן, ובזכות זה יכולנו לראות אותה ולגלות שלשמש ולירח אותו גודל.

כשהייתי קטנה נמנעתי מלהסתכל לתוך השמש בגלל הספור על רבי יהושע בן חנניה והקיסר:

אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניה: רוצה אני לראות את א-להיכם.
אמר לו: לא תוכל לראותו.
אמר לו: באמת אראה אותו.
הלך, העמידו בשמש בתקופת תמוז. אמר לו: הסתכל בו.
אמר לו: לא אוכל.
אמר לו: בשמש, אחד מהמשרתים העומדים לפני הקדוש ברוך הוא אמרת לא אוכל להסתכל בו; שכינה לא כל שכן.
(חולין ס.)

איכשהו הבנתי מהספור הזה שא-להים נמצא בתוך השמש, שאם מסתכלים לתוך השמש רואים את א-להים. הבנתי גם, שאסור לראות את א-להים, ומכאן שאסור להסתכל לתוך השמש. בעקבות הקריאה ערכתי ניסוי מוטה, הסתכלתי לתוך השמש כדי להוכיח לעצמי שאי אפשר להסתכל לתוך השמש, כלומר אי אפשר להסתכל על א-להים, כי אי אפשר לראות את א-להים.

שמחתי להיזכר היום בספור הזה על רבי יהושע והקיסר ועל עצמי. ובחורף, למרות שהחמה לא במלוא זיווה, היא מוליכה קרני שמש בקווים ישרים בתחתית העננים. לעננים שלום, וכל יום נראה כמו יום מתן תורה כפי שהוא מופיע בתמונות.

פשטידה לשבת

פשטידה לשבת

ביום שלישי הייתי בבית הקפה בבית זית, ואכלתי שם פסטה טרייה וטעימה מאד, ברוטב עגבניות ושמנת, במחיר מופקע. בית הקפה בבית זית שוכן במשתלה עשויה היטב, עם בריכות מים קטנות וריהוט גינה עם סגנון משלו, ומלצריות שזופות ומקועקעות קלות, שעונדות … להמשיך לקרוא

ראיתי עצים מתנשקים

ראיתי עצים מתנשקים

האמת היא, שאלה היו שני ענפים של אותו העץ, אבל הם נלפתו אחד בשני בכזו שמחה, או אולי בכזה יאוש, שהחלטתי לחשוב על שני הענפים בתור שני עצים. בדרך לשני העצים האלה ישבתי ליד עדו ואחרי שנגמרו לנו ה"אז מה … להמשיך לקרוא

אבדה פשטות: תמלול מודעה מרחובות העיר

שלט מרחוב ניסים בכר

אבדה פשטות

אבדה פשטות

רגילה כזו.
רוקדת סתם בשביל הכיף.
קמה בבוקר לעבודה וחוזרת  בחמש ודי מבסוטה מזה.
יש לה טלוויזיה בבית (עם כבלים).
הולכת ביום שישי לבית הכנסת ומאמינה באלוהים.
לא בטוחה שהיא נורא מיוחדת, גם לא חושבת שהיא בת מלך, אבל כן מקווה לחיים טובים ורוצה אהבה.
לפעמים שמחה, לפעמים עצובה.
מחכה לאביר הלבן (זה בסדר שלא יהיה נורא קשוב ונאמן לעצמו, שלא יהיה יצירתי מאד מבחינתה, יותר חשוב לה לדעת אין לו כל הזמן מחשבה בראש שיש לו היכן שהוא אחרת מדוייקת לו יותר)
צוחקת הרבה ומתרגשת מסרטי הוליווד.
לובשת לפעמים מכנסיים (זו לא אמירה או משהו כזה, פשוט אוהבת את הג'ינס הזה שקנתה שנה שעברה בחופשה באיטליה עם חברים).
מקורות מספרים שחטפו אותה אנשים שנראים דומים לה – פיתו אותה בדיבורים על פנימיות, על צניעות, על דיוק ואפילו על פשטות.
בפעם האחרונה נראתה אוכלת שווארמה בפיתה מקמח לבן עם בקבוק קולה בדוכן ההוא בשוק בדיוק לפני שהפך לחנות למזון אורגני.
המוצא הישר מתבקש לקרוא לי (לא יכולה לנשום כבר).
________________________
הערה שלי: לא אני כתבתי.

הם מפחדים (או אולי אני?)

בשבת צעדתי לשכונת הבוכרים. קצת הדאיגו אותי לפני שבת. אמרו לי שההגעה למקום מסובכת, צריך ללכת בין סמטאות. זו היתה הקדמה להסבר מפורט להגעה. אבל אני, יש לי קשיי ריכוז. כשמסבירים לי משהו עם הרבה שלבים ופירוטים, אני מיד מתחילה … להמשיך לקרוא