מסביב להר הבית

בתמונה: תמונה שאני צילמתי על הר הבית. אפשר לראות את החלק המוגבה על ההר: תוואי החיל המשוער. כמו כן אפשר לראות שוטר, כי אסור להסתובב על הר הבית מבלי השגחה. :-(

בתמונה: תמונה שאני צילמתי על הר הבית. אפשר לראות את החלק המוגבה על ההר: תוואי החיל המשוער. כמו כן אפשר לראות שוטר, כי אסור להסתובב על הר הבית מבלי השגחה. 😦

עליתי על הר הבית. זה היה בתחילת אלול, והיה אמור להיות חלק מקורס הדרכה במקום. אבל התברר שהשבוע הזה היה לחוץ מכדי להכיל קורס ועוד משהו, והעוד משהו מפרנס אותי, והקורס לא. וכך נדחה הקורס מפני העבודה. אבל על העליה להר לא ויתרתי. כבר שנים שאני רוצה לעלות וסוף סוף נקרתה בפני הזדמנות טובה לעלות שמה, עם מישהו שמבין מה רואים.

יש הר הבית. מה זה אומר? היה פעם הר ועליו היה בית מקדש. בא הורדוס, שיטח את ההר, העלה פה, משך משם, סגר מרפסת, שם דק, הכין פרגולה ויצר רחבה ענקית, גדולה מהשטח המקורי. היום אנחנו קוראים לכל הרחבה הר הבית, אבל לעניינים הלכתיים אנחנו מדברים על שטח קטן יותר: "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה" (מידות ב, א).

העניינים ההלכתיים הרלוונטיים לעלייה על ההר הם ענייני טומאה וטהרה. על הר הבית זבים, זבות, נידות ויולדות – טמאים כולם – לא יכולים להיות. לשטח העזרות אסור לגויים ולטמאי מת להיכנס. כמובן שלישראל אסור להיכנס לעזרת כהנים רב הזמן וכולי, ואין אדם שמותר בכניסה לקדש הקדשים מלבד כהן גדול ביום הכיפורים, אבל זה לא חשוב כרגע בגלל טומאת מת, שממילא מרחיקה את כולם מהעזרות, שלא לדבר על קדש הקדשים. המקומות, על אף שחרבו ואינם מסומנים אף לא מגודרים, נשארים בקדושתם ואסורים בכניסה גם היום.

איפה מסתבכים? ובכן, ראשית כל, צריך למצוא את חמש מאות האמות הרבועות שהן הר הבית על הרחבה הגדולה בהרבה של ימינו. ברב התרשימים וההשערות מציירים מרובע טרפזי למראה, אבל יכול מאד להיות שמדובר באיזו לולאה עקמומית במיוחד וה"חמש מאות אמה על חמש מאות אמה" המשנאי מדבר במשהו על משהו אבל לא מחייב שהמשהו-ים יהיו שווים באורכם או אפילו ייצגו מצולע; בעצם כמו כל יחידת שטח. בתוך השטח הזה, שלכאורה אנחנו לא יודעים איפה הוא, יש את החיל שאנחנו לא רוצים לעלות עליו בשום אופן כי אנחנו טמאי מתים. החיל כן היה מרובע.

שלוש שיטות פותרות את התסבוכת.

שיטה ראשונה: אנחנו לא יודעים איפה הר הבית, מקל וחומר שאנחנו לא יודעים איפה החיל, ולכן אנחנו לא עולים ולא מסתבכים עם הליכה במקומות שדינם לא ברור לנו. נשמע מוכר? זה הקול השולט כרגע בישראל, בעוצמתו לפחות, גם אם לא בהגיון ההלכתי שמאחריו. שולט עד כדי כך, שכאשר מראיינים פעילי הר הבית, המראיינים, ש – נו טוב אין דרך אחרת להגיד את זה – ההלכה מעניינת להם את קצה ציפורן הבוהן הקטנה של רגל שמאל, מזכירים לפעילים שבעצם רבנים לא מרשים לעלות על ההר.

שיטה שניה: זה לא מזיז לנו כי – נו טוב אין דרך אחרת להגיד את זה – ההלכה מעניינת לנו את קצה ציפורן הבוהן הקטנה של רגל שמאל ולכן אנחנו פשוט עולים על ההר ועושים סלפי. אסור בכניסה שמסור בכניסה, פחחח.

שיטה שלישית: אנחנו יכולים להסיק מתוך משנה, גמרא, מכתבי נוסעים, הערות של ראשונים ומסורות קדושה היכן היה הר הבית והיכן היה החיל, ולתכנן מסלול על ההר. ההיגיון המנחה בשיטה הזו שואב השראה מהטופוגרפיה של הרחבה המוכרת לנו כיום וממסכת מידות פרק ב', בעיקר, ולפיו ככל שהמקום יותר גבוה הוא יותר קדוש. מודדים את השטח, משווים למשנה ומגיעים למסקנות. כיום יש על ההר רמה מוגבהת שמוסכם שהיא החיל ולא עוברים אותה. הגבול משתנה מדרום, ממזרח, מצפון וממערב, ויש ללכת עם אדם שמכיר ויודע איפה אסור ואיפה מותר.

אני הולכת לפי השיטה השלישית וסוברת שבני אדם יכולים להבין מה הם רואים אחרי לימוד מעמיק. התרשמתי שהמורים שלי בקורס למדו והתכוננו לזה, שהם לא פוטרים את הבעיות והספקות במשיכת כתף ושיש אחרי מי ללכת. מכיוון שבני אדם מבינים דברים, והם יודעים איפה הם מותרים לעלות, כדאי שיעלו, וזאת בגלל הניתוק שקיים כיום בין הגוף שלנו לבין מצוות וקיומן. הדוגמאות הכי טובות הן שופר וארבעת המינים. המצווה היא לשמוע שופר, המצווה היא ליטול לולב. התגובה היא: זה פגאני. ובכן, זה לא פגאני, זה פשוט לא משהו שמקיימים בהירהור. זה לא כל כך מופרך, שהמצוות יהיו משהו שממש עושים, או לפחות אומרים. אבל את מה שאומרים אנחנו ממלמלים ולמה שעושים אנחנו קוראים פגאני. חלק מהניתוק הזה בין המצווה לגוף כולל גם ניתוק ממקומות, שמתגלה בעיקר בקוטב השני שלו, בעליה על קברי צדיקים ושאר מקומות שאין היהדות סובלת אותם מפאת טומאה. אנשים רצים לבתי קברות ומדליקים שם נרות במקום ללכת להר הבית, המקום היחידי (אולי אפשר להרחיב את זה גם לירושלים ובגוון חלש יותר לארץ ישראל) שיש מה להתעקש עליו. ועל זה אמרו אצלנו בבגדאד: נו, שוין. בכל אופן, אני מנסה איזה זמן לחזור למקומות מתוך אמונה שזה יחדש הבטים חדשים בחיים שלי. יש שלושה מקומות חשובים, שנקנו, והם הר הבית, מערת המכפלה וקבר יוסף. מערת המכפלה היא מקום מגניב, אבל אחרי הכל קבר. קבר יוסף גם הוא קבר, כל הבאסה. מה גם שהמצב שם עבור יהודים יותר גרוע מהמצב על הר הבית. וכך מתוך שלושה מקומות נשאר הר הבית. חשוב, חשוב לדעתי לעלות אליו-עליו. להפוך את קיום המצוות למשהו שיש לו יותר אחיזה במציאות.יצא לי בסוכות לעיין בספר מבוא לקבלה ושם כמובן הטענה היא הפוכה: זה יפה מאד לנענע לולב, אבל המצווה מתבצעת בצורה הטובה ביותר כשאתה מכוון כוונות. תסלחו לי, אבל אני צודקת כאן, ולא המקובלים. צריך להיות מרוכזים בקיום המצווה, בעשייתה ממש. זה הכי חשוב.

חוץ מזה אני גם חושבת שזו חרפה של ממש שיהודים אסורים בתפילה על הר הבית, שמוסלמים חפרו שם והשחיתו ממצאים ארכיאולוגיים יקרים מפז, שהצנחנים היו על הר הבית, מקום קדש הקדשים, והמשיכו לכותל, קיר תמך להרחבה ההרודיאנית. ובאופן כללי, בושה שככה המצב. אבל ככה המצב. ולא בגלל זה צריך לעלות. צריך לעלות כי כמו שכתבתי למעלה, זה מוסיף הבט חדש לקיום המצוות, הופך אותן לבעלות נוכחות פיזית בעולם.

יש התפצלות נוספת מהפיזיות והחיבור למקום, והיא כבר ממש קשורה לגוף. הרי לפני העליה על ההר צריך לטבול. הצורך בטבילה מתנסח כך: כדי להגיע למקום קדוש, אני צריך להיות טהור. המקום הקדוש הוא מופרד ולא נגיש למי שאינו טהור. יש שתי מערכות: מערכת של קדושה ומערכת של טהרה וטומאה. מערכת הטהרה מאפשרת גישה לקדושה. כדי להתקרב לקדש הפיזי צריך להיטהר. ישנם גברים שטובלים כל יום, אבל זה לא נעשה עם הקפדה על הסרת חציצה ושאר הלכות טהרה. נשים נשואות טובלות כחלק מפרוצדורת טהרה אחרי המחזור החודשי ונטהרות. נשים רווקות לא טובלות. נשים נשואות טובלות כדי שיהיו מותרות בקיום יחסי מין עם בעליהן. לשם מה יטבלו רווקות? זו דוגמא מצוינת לניתוק ממקום. כי אם היינו חיים במציאות שבה יש משמעות להר הבית, רווקות היו טובלות. אני מנחשת שערעור הקשר ההדוק בין טבילה ליחסי מין והקישור בין טבילת נשים לעליה להר הבית, מלבד חיזוק חשיבות המקום בחיינו, מציב את הלכות נידה בפרספקטיבה מעט יותר רחבה. במציאות שבה יש משמעות גם לטבילת גברים, יש עיסוק גם (במחילה) בהפרשות גוף של גברים ולא רק בהפרשות גוף של נשים, קשה יותר לטעון שהלכות נידה הם עול מרגיז על כתפי נשים, ולעומת זאת קל יותר לראות שההלכה מתעסקת עם הגוף ויש השלכות הלכתיות לפעילותו. בקיצור, אני בעד עליה להר הבית. באופן ישיר זה משנה את קיום המצוות כי זה מזכיר לנו שאנחנו קשורים למקום ולא נודדים עם יהדותנו במזוודה מתקפלת לאן שתישאנו הרוח, באופן עקיף זה מזכיר לנו שיש לנו גוף ושלפעילות שלו יש השלכות הלכתיות עלינו, ובקיצור רב זה עושה ידיים ורגליים ליהדות.

נתראה על הר הבית בדקה וחצי שהוא פתוח ליהודים – תמיד כדאי להתעדכן בשעות לפני העליה.

רבי אברהם מיוחס על רבי חנניה בן עקשיא

וגם יובן ברייתא 'רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר'.

שיש לדקדק, שהרי אמר שבשביל שרצה הקב"ה לְזָכּוֹתם לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שאדרבה, הסברה נותנת להפך, שאם היו מצוות מעטות, היה כל אחד יכול לזכות בכולן, אבל עתה, שהם תרי"ג מצוות, וכמה דקדוקים, וכמה עונשים, מי הוא זה שיכול לזכות בכולן או ברובן?

אלא שנראה לעניות דעתי שיובן על מה שאמרו חז"ל על פי 'אכתב לו רבו תורתי כמו זר נחשבו', שלכך נתן הקב"ה את התורה בכתב, ובעל-פה משנה ואגדה ותלמוד, מפני אומות העולם, שמא ינטלו את התורה מישראל ויאמרו לנו ניתנה התורה.

וזה שאמר רבי חנינא שבשביל שרצה הקב"ה לזכות את ישראל דווקא, ולא יהיה כח לאומות העולם ללמוד התורה ולזכות בה, מה עשה הקב"ה? לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, דהיינו תורה בכתב, ומצוות ומשנה ותלמוד וכיוצא בכל-פה, ואם כן אינם יכולים אומות העולם לזכות בתורה.

וזה שאמר הכתוב 'ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר', דהיינו תורה שבכתב, ומשנה ואגדה ותלמוד בעל-פה, שהם דקדקי סופרים, ואם כן אין להם שום זכיה לאומות העולם בתורה, כי אם דווקא לישראל הקדושים. וזה שאמר 'כי לקח טוב נתתי' היא תורה שבעל-פה, כדי ש'תורתי אל תעזובו' כנזכר לעיל.

שדה הארץ, חלק ב', פרשת וזאת הברכה,  דף קל"ח עמ' א' – עמ' ב', דפוס מרדכי נחמן וליאון קלעי, סלוניקי, תקמ"ד, (1784)

[עכשיו אני מרגישה פחות רע בגלל מה שדרידה אומר על מנגנוני הכח שמסתתרים מאחרי טקסטים; אם מתחילים מהניגוד הבסיסי שבין דיבור לכתב ודיבור הוא ההיררכיה וכתב הוא ביזורה, וחושבים על חז"ל סוציולוגית, על משטור וכולי, ובמיוחד ביחס לחשיבות הרבה שיש לתורה שבעל-פה, האגרות מתרפסות. אבל כאן רבי אברהם מיוחס עושה מזה בדיחה, זה תעלול של א-להים. וזה הפתרון. עבורי, בכל אופן.]

{רבי אברהם מיוחס היה בן למשפחת מיוחס המיוחסת (ככל הנראה), שהגיעה לירושלים מספרד ומאיזמיר. פעל במאה הי"ח. עסק בקבלה. יש לנו פירושים שלו ל'עץ חיים', שו"ת ודרשות על התורה}