כמה הערות על קליפ (אזהרת צניעות לדוסים)

הו, מה שהצעירים עושים בימינו: שומעים מוזיקה צעירה, כמו למשל השיר Blurred Lines. אני כבר מזמן לא צעירה, וכמובן שלא הכרתי את הקליפ המקורי, גם לא את השיר המקורי. הפרודיה על המקור עלתה בדף הפייסבוק שלי. הלכתי לצפות בפרודיה על שיר שלא הכרתי, היה הגיוני שאצפה קודם במקור. התחלתי לראות את הקליפ ומיד עלו מולי שדיים, ולא רק זוג אחד, כפי שניתן היה לצפות, אלא שלושה. שלוש נשים התהלכו בקליפ הזה עירומות כמעט לחלוטין, וגנבו לגברים את ההצגה (קיימת גם גירסה צנועה, בה הנשים לובשות פלסטיק שקוף ולבן). חבל, הגברים לבושים יפה בקליפ הזה. הקליפ הוא אילוסטרציה לשיר המתאר את מחשבותיו של גבר שהחברה שלו עזבה אותו. הוא קורא לה לשוב אליו. את בעצם ילדה רעה, הוא אומר לה. רק אני אוכל לתת לך מה שאת רוצה. מספיק עם המסרים הדו-משמעיים שלך. כמיטב המסורת, בשיר מופיעים כמה וכמה דימויים למין אנאלי, אוראלי וואגינלי, ובהתאם, כנראה מכיוון שנשים לא לבושות לא מבהירות את המסר, יש בקליפ סמלים פאליים רבים.
נעבור לפרודיה. את הפרודיה צלמו סטודנטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת אוקלנד, ובה נשים לבושות וגברים כמעט עירומים. הפעם הדימויים שעל-סף-חדירה מכוונים לגברים, והמילים מבהירות שאין דבר כזה מסרים דו-משמעיים. כשאשה אומרת משהו, היא מתכוונת לדבר אחד בלבד. כל העניין העלה בי תחושת אי נוחות, ולכן ניסיתי לכתוב רשומה מונומנטלית ולהעלות אותה הנה. לצערי, אני לא מסוגלת עדיין לכתוב רשימות מונומנטליות, מה גם שאני לא בטוחה שיש בכך צורך. לכן אעיר כאן כמה הערות.
1. גברים לבושים, נשים עירומות: הסיבה שחזרתי לכתוב על הקליפ כחודשיים אחרי שגיליתי אותו (וכחצי שנה אחרי שהופץ) נעוצה במוסף גלריה של הארץ מ- 11.10.2013. המוסף הוקדש בחלקו הגדול לעלילותיה של מיילי סיירוס, מי שהיתה כוכבת ילדים וכיום עסוקה בשינוי התדמית התמימה שעשויה לדבוק בכוכבת ילדים. היא הסתפרה, בתספורת משוגעת, היא צבעה את השיער שלה בצבעים משוגעים, היא מצטלמת עם הלשון בחוץ, היא מצטלמת עם הבגדים מחוץ לחדר – כן, היא משאירה את הבגדים מחוץ לחדר בבואה להצטלם. הרושם שעלה מהכתבות בהארץ היה, שרב העולם לא קונה את ההצגה הזו וחושב: הו, הנה מיילי, שוב מנסה להראות לנו שהיא חיה על הקצה, ורק מיעוטו, מיעוט שמורכב מחלקים של בנות העשרה מרחבי העולם נדהם באמת מהמהפך. האם האפשרות להצטלם עירומה הוא התקדמות במאבק הפמיניסטי או שמא שיתוף פעולה עם הממסד הגברי? התשובה לא היתה חד משמעית. מה שכן היה חד משמעי הוא, שמקובל מאד לראות גברים לבושים ולצדם נשים עירומות. יתכן גם, שרובין ת'יק, אחד משלושת המבצעים של "Blurred Lines", רגיל למצב הזה לגמרי. אולי בגלל זה הוא הצטלם ליד מיילי סיירוס הכמעט עירומה לבוש בחליפה (כמו בקליפ), והזכיר לי שאני רוצה לדבר עליו. ובכן, הנה: לצד אי הנוחות שהקליפ העלה בי, שמחתי מאד לגלות משהו שאין דרך לכתוב אותו בלי שהוא ישמע נורא. אז הנה. באיחור אופנתי של עשרות שנים גיליתי, שנשים יכולות ללכת לעבודתן, שמתבצעת בעירום, להרוויח בה לא מעט כסף, ואחר כך לחזור לדירה הנורמלית לחלוטין שלהן ולנהל חיים נורמליים לחלוטין, בלי שרמת המוסריות שלהן תהיה חשודה בעיני שאר החברה ואפילו יכתבו עליהן ב"הארץ". איכשהו, זה שאני יכולה לגגל שם של דוגמנית פלונית ולמצוא עשרות תמונות עירום שלה, ואותה דוגמנית היא אישה מכובדת והעבודה שלה רצינית וחייבת במס, משמח אותי מאד. הייתי כמובן מעדיפה שהגוף שלה לא יהיה דרוש לכל פרסומת – ממעדני חלב דרך מכוניות וכלה במערכות ישיבה – אבל אם הוא כבר שם, שלא תיחשב מופקרת.
2. אם הופכים גבר, מקבלים רבג, ולא אשה: הסטודנטים למשפטים ניסו ליצור תמונת מראה של הקליפ המקורי, עם נשים לבושות וגברים כמעט עירומים. הם לא הצליחו. כמובן, קיימים תירוצי התקציב והיופי: הם סטודנטים ולא דוגמנים. הסיבה האמיתית לכשלונם היא, שהמיניות הנשית היא לא הפך המיניות הגברית. קיימים שני הבטים בולטים בדימוי המיניות הנשית, והם הפסיביות והפתיינות. כאשר גברים מאמצים את הדברים האלה הם לא הופכים לנשים, הם משדרים הומו-ארוטיות. גבר לא מסתובב עירום מסביב לעמוד. לעירום גברי יש מובנים אחרים מאשר לעירום נשי, וגם מופעים אחרים. גבר כמעט לעולם לא יהיה אובייקט מיני. אשה כמעט תמיד תהיה אובייקט מיני. זה נכון כמובן לקליפים, לסרטים, לפרסומות, לשירים, אבל גם למצבים יומיומיים כמו שהייה ברחוב ונסיעה באוטובוס, ולכמות הבשר שלגיטימי לחשוף כשלבושים.
3. כסף תחת עין: עם הכישלון של הסטודנטים, הבנתי עוד משהו, שקשור להלכות נזיקין דווקא. כשלמדנו בבא קמא, כל האנשים שלמדתי איתם טענו בגנות הפסוקים. איך יכול להיות, הם שאלו, שהתורה אמרה עין תחת עין? ובכן, זה פשוט שמה שאמור לקרות זה עין תחת עין, ניסיתי להסביר להם. אם ראובן הוציא לשמעון את העין, מגיע לראובן ששמעון יוציא לו את העין. שיסבול גם. זה מה ששמעון חושב, אם הוא כועס מאד. הרגשתי מתוסכלת מכיוון שההסברים שלי לא נשאו פרי, וזכרתי בעיקר את חוסר היכולת של האנשים לתפוס את היתכנות הכעס. זכרתי פחות את המשך התפתחות המחשבות: שמעון יושב בבית, עינו חבושה, וגם ראובן כך. שמעון שואל את עצמו איך הוא ישתקם, ופתאום הוא מבין, שלמרות שראובן קיבל מה שמגיע לו, זה לא עוזר לו בכלל. "לו רק הייתי יכול", חושב שמעון בעצב, "לתעל את כל מה שאני מרגיש וחושב על הפציעה הזו לאפיקים שיעזרו לי עם ההתמודדות. כסף, למשל". ואז א-להים שמע את סבלו של שמעון ואת נאקתו של ראובן ונתן לנו את חז"ל שנתנו לנו דיני נזיקין. הנמשל הוא, שלא נראה לי ששנים של השפלה ודיכוי של נשים, שבכלל לא ברור לי שאינם קשורים למוסריות העולם ולמשהו שהיה חסר בהתפתחות שלו, יבואו על תיקונן בהשפלה ודיכוי של גברים. די לי – לדעתי די לכל העולם – בהפיכת נשים לאובייקט. בואו לא נהפוך גם את הגברים לאובייקט רק כדי לתקן את המצב. נפסיק לחפצן נשים, מבלי לחפצן גברים בדרך.
4. כשאת אומרת לא: חלק מהקצף שיצא על רובין ת'יק וחבריו היה סביב המסר הבעייתי של השיר, לפיו נשים אינן מובנות. הן מדברות במילים דו משמעיות, בשורות מטושטשות (Blurred Lines). כשלעצמי, מתוך קריאת המילים של Blurred Lines, אני יכולה להמליץ לבחור לעבור הלאה. נראה שחברה שלו עזבה אותו לתמיד, כנראה משום שחפצן אותה יותר מדי. אבל זו לא הפעם הראשונה שקמה שערורייה סביב מסר כזה. בזמנו קמה שערורייה דומה סביב השיר "כשאת אומרת לא" של דן אלמגור:
כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת?
למה את מתכוונת, כשאת אומרת "לא"?
אם ה"לא" הוא "לא", ובאמת אולי הוא רק "אולי",
אך "לא כעת", או שהלא הוא רק "עוד לא"
אולי הוא "או" אולי הוא "בוא"
כי את אומרת "לא" כל כך בחן,
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן".
אני אגלה לכם סוד, לפעמים נשים אומרות לא ומתכוונות לכן. אבל חכו רגע, לפעמים גם גברים. וגם חתולים. ולפעמים אנשים ונשים אומרים כן, אבל מתכוונים לא. אתם יודעים למה? כי לפעמים החיים מאלצים לענות תשובות שלא רוצים לענות. רוצים משהו מאד, אבל אם נבקש אותו כל מה שבנינו לעצמנו יתערער. או שלא רוצים את המשהו, אבל חייבים לעשות אותו בכל מקרה. ואני אגלה לכם עוד סוד: פמיניסטים יודעים על הסוד שסיפרתי לכם קודם. למה בכל זאת הם מתעצבנים? כי השיר לא הוביל לזה שלא לקחו נשים ברצינות כשהן אמרו "לא!" או "עד כאן", אלא להפך. לא לקחו נשים ברצינות כשהן אמרו "לא! די! תפסיק! אני לא רוצה!", ובאווירה הזו צמח השיר. אבל אי אפשר לכעוס על אווירה, נכון? על זמרים אפשר. אני לא מרחמת על רובין ת'יק או על כל גבר אחר שבחר להצטלם לבוש-כי-זה-מה-שמכבד-גבר, ליד אשה כמעט-עירומה-כי-ככה-מקובל-שאשה-תצטלם, אפילו שהם חוטפים בגלל אווירה כללית והלך מחשבה שלא הם יצרו. שיחשבו קצת! אבל כן הייתי רוצה שהאווירה תשתנה, וכן הייתי רוצה שיהיה אפשר לקדם דברים בעולם הבידור בלי נשים עירומות בכל מקום. למשל, שוב: הייתי רוצה שתי'ק יחשוב פעמיים לפני שהוא מצלם קליפ כזה. אבל הנה הוא, עומד מאחורי הכתף שלי וקורא וצוחק, וכשהוא מסיים הוא אומר לי: הצחקת אותי, וממשיך לצחקק.
בשורות טובות, ישועות ונחמות.