עם ספר ברחובות

'כח סוס' של רוני סומק נמכר בחמישים אחוז הנחה באקדמון. קניתי אותו וקראתי בו כשחיכיתי לאוטובוס. הגיע אוטובוס לגבעת התחמושת, עליתי עליו והמשכתי לקרוא.  

הנהג צעק: או! אוהווו!

הסתכלתי מסביב וראיתי שהגענו לתחנה הסופית. ירדתי ועליתי לרכבת, שהגיעה מיד, והמשכתי לקרוא.

פתאום ראיתי שלידי עומדת כרטיסנית. הלכתי לתקף את הכרטיס שלי. עצר כרטיסן אחר ושאל אותי אחרי שגמרתי לתקף את הכרטיס:

מה את עושה?

אמרתי לו שהעברתי את הכרטיס.

למה אחרי שעה?

אמרתי לו שאנחנו נוסעים חמש דקות, בסך הכל, ואני לא איזה מתפלחת לרכבות.

בפעם הבאה, לפני שאת מעבירה את באה אלי. 

למה?

כדי שתקבלי קנס.

מה פתאום!

כאן היה רצף של צעקות, שמה שהיה מעניין בו הוא, שברור שזה היה רצף צעקות למרות שלכרטיסן היה קול צרוד שלא הצליח לעלות על כמה דציבלים. אני לא זוכרת איך זה נגמר. לא נקנסתי, זה ברור, עובדה שאין לי דו"ח בתיק.

אפשר לקרוא את הקטע הזה כקריאה למרי אזרחי: אל תלכו לקבל קנס לפני שאתם מתקפים את הכרטיס. אל תרשו לאף גוף עירוני, ממשלתי או אחר, להרוויח כסף בקלות, כמו שהוא יודע, על ידי תחיבת ידו הארוכה לכיסכם הרדוד (או העמוק). ואפשר לקרוא את הקטע הזה כתיאור ההשפעה של 'כח סוס' על בני אדם וללכת לקרוא ברוני סומק, שמניח מטפורות אחת ליד השניה וככה נכתבים לו שירים.