ימים בלי קטר 32, 33, 34 ו- 35

לא התייאשתי, כמו שחשבתי, לקראת הסוף ישתבח שמו, היי, אולי כל יום זה קצת שטפוני.
אז הנה מקבץ.

היום השלושים ושניים: קמתי בבוקר והלכתי לבדוק מה שלום הנענע. מאז שירד גשם הגינה שלי קצת מוזנחת, כי ירד גשם, אז אני אומרת: נו, הם שתו. אבל השבוע חזרתי לבדוק מה שלום החבר'ה. טפחתי על ראש הטימין, ילדי המתולתל, בחנתי את הלואיזה – היא לא בחורה של חורף, ואז ניגשתי אל הנענע. הנענע נחנקה מעודף מים, הפעם זה א-להים שהשקה יותר מדי. אמרתי לעצמי, לא נורא, בשנה הבאה נשתול מחדש את הגינה. ואז ראיתי ניצני נענע חדשים.

image

היום השלושים ושלושה – יום חמישי, עיר הקודש – עמד בסימן השקיעה היפהפיה שלא צילמתי, אבל גמעתי.

היום השלושים וארבעה עמד בסימן הטלאי לספסל בתחנה המרכזית.

image

היום השלושים וחמישה יעמוד בעזרת ה' בסימן דברים שהשמש מיטיבה אתם, בתקווה שהשמש תדשן את עצמותי והן תפרחנה ואני אגיל.

image

שבת שלום לכולם, שבת אחרונה של קטר בנכר לפרק זמן זה.

ימים בלי קטר 18

בבוקר עמדה מישהי בתחנת האוטובוס והרגליים שלה היו סגולות בגלל הקור.

לא היה קר במיוחד היום. אני משערת שהיא יצאה מהבית, הישר מהמיטה החמימה, וקיבלה הלם. הסתכלתי כמה פעמים כדי לוודא שזה אכן מה שאני רואה. אכן, רגליים סגלגלות. אוי, כמה שזה קר כשקר ברגליים.

~*~

לפעמים שקיעות הן סגלגלות. לפני כמה שבועות היתה שקיעה יפהפיה בירושלים, אבל היא היתה ורודה-עזה דווקא.

 

 

שקיעה ורודה בין הגגות, סוף תשרי

שקיעה ורודה בין הגגות, סוף תשרי

 

אולי גם היום היתה שקיעה יפה. אני לא יודעת. מחלון האוטובוס, הסתמן שכן. העיר נוחה מאד, בסך הכל וגם לא כל כך עירונית, תודה לא-ל. אנחנו פרובנציאליים פה, כמו שצריך. אבל מה, אחד הדברים הלא נוחים פה הוא חוסר הנגישות לשקיעה. חייבים לעלות על איזה גג, והם לא תמיד בנמצא, הגגות.

הטענה של הנסיך הקטן היא, שאדם הולך לראות שקיעה כשהוא עצוב. יכול להיות. אני רוצה לראות שקיעה כדי לחזות ביופי דינמי שהוא אינו הזולת (ואינו דברים רבים אחרים).

ימים בלי קטר 10

היום היתה אמורה להיות שקיעה יפה בירושלים.
אני משערת שזה קשור לחלקיקי אבק באוויר, נראה לי שחלקיקים בגודל כזה שוברים את קרני האור והאדום מגיע אלינו מהר או משהו.
אני לא ראיתי את השקיעה כי ישבתי בסמינר.

image

שקיעה חי חשוון